מידע מקצועי

תנאי הרחקת אדם מביתו בצו הגנה – מהות וסדרי דין בהלכה ובחוק

פסק דין

לפנינו ערעור המערער – הבעל על החלטת בית הדין האזורי בנתניה שניתנה ביום י”ז בשבט תשע”ח (2.2.18). בהחלטתו דחה בית הדין האזורי את בקשת הבעל לביטול צו ההרחקה – ההגנה שנתן נגדו בית הדין האזורי.

זו לשון החלטת בית הדין האזורי:

בקשה להרחבת צו הגנה – הרחקת התובע מכל מרחב היישוב [א’], ומאידך גיסא בקשת התובע לביטול צו ההגנה.

1. לאחר העיון, לאור דברי היועץ שנאלץ להפריד פיזית בין הצדדים ולאור ההיסטוריה בין הצדדים הכוללת עימותים קשים ולצורך ביטחון המשיבה בית הדין אינו מבטל את צו ההגנה.

2. מאידך גיסא, מאחר שהמבקש חי ומתגורר ביישוב והבקשה להרחיקו מהיישוב עלולה לפגוע קשות בקיומו, בית הדין אינו מרחיב את צו ההגנה מעבר לקיים ועליו לשמור את המרחק שנקבע.

פורמאלית הערעור הוא על החלטה זו. אולם תוכנו של כתב הערעור מהווה למעשה ערעור על כל רצף החלטותיו של בית הדין האזורי בנושא צו ההגנה, למן ההחלטה הראשונה שניתנה בעניין זה של הוצאת הצו נגד הבעל ועד להחלטה האחרונה בעניין זה.

הערעור הוא ערעור משפטי ומכוון כנגד חוקיותו ותוקפו של צו ההגנה שלדעת המערער ניתן שלא כחוק.

רקע עובדתי ומשפטי וציוני דרך

א.        ביום כ”א במרחשוון תשע”ז (22.11.16) הגישה האישה לבית הדין הרבני האזורי בקשה לצו הגנה כנגד הבעל עקב העובדה שבעלה ניסה להיכנס לביתם המשותף ביום השבת י”ח במרחשוון תשע”ז (19.11.16). למוחרת האירוע ביום ראשון י”ט במרחשוון תשע”ז (20.11.16) הגישה האישה תלונה במשטרה. האישה התלוננה במשטרה שהבעל הפך את המיטה שלה, שבר קרמיקה וכן קרא לעברה שתמות ושר לעברה ‘שירי מוות’. עוד הוסיפה האישה להתלונן שבאירוע שהיה לפני שלוש שנים דחף הבעל, לדבריה, את ראשה לבריכה.

ב.         באותו יום הגיש גם הבעל למשטרה תלונה נגד האישה שבה טען שלפני חצי שנה זרקה האישה עליו כוס של עראק וכן משכה לו את הפאות. כן הוסיף שהאישה משפילה אותו והלין על תקופה ארוכה שבה לדבריו נעלה את הדלת בפניו ולא נתנה לו להיכנס לבית והוא נאלץ לישון ברכב או לטפס לבית.

ג.         יצוין כי התיק שפתחה האישה נסגר, ולא הוגש בגינו כתב אישום.

התיק שפתח הבעל לא נסגר. האישה הודתה שזרקה כוס על בעלה ובמענה לשאלת השוטר השיבה כי היא יודעת שיש בכך עבירה על החוק. בפועל, לא הוגש כתב אישום נגד האישה.

ד.         ביום כ”א במרחשוון תשע”ז (22.11.16) שמע בית הדין את האישה במעמד צד אחד וללא הבעל. בית הדין החליט להוציא צו האוסר על הבעל להטריד את האישה ובני הבית תוך ציון כי אם תוגש בקשה נוספת ישקול בית הדין בדיקת הנושא מקרוב ואפשרות מתן צו הגנה. כלומר בית הדין לא נענה לבקשת האישה להוציא צו הגנה נגד הבעל אלא הוציא צו למניעת הטרדה, צו אשר אין בו כדי להרחיק ולהוציא את הבעל מן הבית. בפועל, בחר הבעל מעצמו – מחשש לתלונות נוספות – לצאת מן הבית ושכר לעצמו דירה למגורים.

ה.        מיום כ”א במרחשוון תשע”ז (22.11.16) עת הגישה האישה את תביעתה בבית הדין לצו הגנה, ועד לחודש מרץ 2017 לא הגישה האישה כל תלונה במשטרה ולא פנתה אל בית הדין הרבני.

ו.         ביום שבת ו’ באדר תשע”ז (4.3.17) הגישה האישה תלונה נגד בעלה במשטרה. האישה טענה כי בשבת רצה הבעל להיכנס לבית, החל ויכוח בין האישה שאמרה לבעל כי אינו יכול להיכנס לבית לבין הבעל שטען כי הבית שלו והוא יכול להיכנס. לדבריה הוא החל בצעקות עם תנועות ידיים, היא טענה כי ריח של אלכוהול עלה ממנו. במענה לשאלות השוטר השיבה כי לא הייתה תקיפה פיזית אבל הייתה דחיפה.

לאחר החקירה של הבעל במשטרה בעקבות תלונת האישה, שוחרר הבעל ללא כל צו או הרחקה מטעם המשטרה.

ז.         ביום י”א באדר תשע”ז (9.3.17) הופיעה האישה בבית הדין האזורי וביקשה הוצאת צו הגנה נגד הבעל. שוב שמע בית הדין בדיין יחיד ובמעמד צד אחד – דהיינו האישה – את האישה בלבד. בדיון זה אישרה האישה עצמה כי הבעל כבר חודשיים מחוץ לבית וגר בבית אחר, וחזרה על הסיפור שהבעל נכנס לבית בשבת והחל לצעוק וכי היא, שהרגישה ריח של אלכוהול נודף ממנו, רצתה למנוע ממנו להיכנס.

יצוין כי בפנייתה לבית הדין צירפה האישה את האישור על תלונתה במשטרה, אך משום מה לא הוסיפה כי הבעל שוחרר ללא כל צו הרחקה או צו אחר. עוד יצוין כי בהופעתה בבית הדין הצהירה האישה כי אומנם הבעל גר בדירה אחרת ששכר לעצמו אך אף על פי כן היא מבקשת צו הגנה כי הוא טוען שזה הבית שלו.

ח.        בעקבות בקשת האישה הוציא בית הדין צו הגנה נגד הבעל, צו האוסר עליו להיכנס לביתו למשך חודשיים. הצו כולל איסור כניסה לרחוב שבו נמצא הבית.

לא נקבע מועד לדיון בהרחקת הבעל.

ט.         ביום כ”ב באדר תשע”ז (20.3.17) הגיש הבעל לבית הדין האזורי בקשה דחופה לביטול צו ההגנה.

בעקבות בקשה זו קבע בית הדין מועד לדיון ליום א’ בניסן תשע”ז (28.3.17). הבעל הופיע לדיון ואילו האישה לא הופיעה. למרות טענות הבעל לא בוטל צו ההגנה.

י.          מאז החלה להתהוות שרשרת של החלטות שבה הוציא בית הדין האזורי צו הגנה אחרי צו הגנה לתקופה ולעוד תקופה וכן הלאה:

יא.        ביום י”ב באייר תשע”ז (8.5.17) הגישה האישה בקשה להאריך את צו ההגנה שעמד לפוג. הבקשה הוגשה תחת הכותרת ‘בקשה בהולה להארכת צו הגנה’.

בית הדין החליט להאריך את הצו ללא קיום דיון במעמד הצדדים והפעם ללא קביעת תקופת הזמן שבו יעמוד הצו בתוקפו – בית הדין האזורי כתב כי הצו יהיה בתוקף ‘עד למתן החלטה אחרת’.

יב.        ביום י”ד בסיוון תשע”ז (8.6.17) שוב ניתן צו הגנה נוסף ובמקביל ניתנה הוראה לשירותי רווחה.

יג.        ביום י”א בתמוז תשע”ז (5.7.17) הוגשה שוב בקשה של האישה לבית הדין תחת הכותרת ‘בקשה בהולה להארכת צו הגנה’.

יד.        ביום י”ז בתמוז תשע”ז (11.7.17) בית הדין האזורי נתן כותרת דרמטית להחלטתו בלשון זה: ‘צו – סעד זמני דחוף’ ושם החליט בית הדין על הארכה של צו ההגנה בעשרים ואחד יום מאחר שלא הגיע עדיין תסקיר.

טו.        לאחר שבתום עשרים ואחד יום עדיין לא הגיע תסקיר האריך שוב בית הדין את הצו לבקשת האישה בארבעה־עשר יום.

טז.        ביום ב’ באב תשע”ז (25.7.17) שוב הוציא בית הדין האזורי החלטה על הארכת הצו בעשרים ואחד יום.

יז.         ביום כ”ב באב תשע”ז (14.8.17) הגישה האישה בקשה להארכת צו ההגנה ‘ללא הגבלת זמן’.

יח.        ביום כ”ד באב תשע”ז (16.8.17) החליט בית הדין להוציא צו הגנה לעשרים ואחד יום.

יט.        ביום ט”ו באלול תשע”ז (6.9.17) הגישה האישה שוב בקשה להארכה של צו הגנה.

כ.         ביום י”ז באלול תשע”ז (8.9.17) החליט בית הדין להאריך את צו ההגנה ללא קביעת תקופה מוגבלת בכמות ימים אלא כלשון בית הדין האזורי: ‘עד לקבלת תסקיר’. מחמת חשיבות העניין נצטט את החלטת בית הדין האזורי כולה:

הוגשה בקשה.

לצערנו הרווחה עוד לא הגישה תסקיר.

בית הדין קורא לרווחה לזרז את הכנת התסקיר.

צו ההגנה מוארך בזאת עד להגעת התסקיר.

כא.       ביום (מוצש”ק) ח’ במרחשוון תשע”ח (28.10.17) במענה לבקשה שהוגשה אליו, כתב בית הדין האזורי ביחס לצו ההגנה: ‘לעת עתה הצו בעינו.’ כך ללא כל הגבלה.

כב.       ביום י”ז בשבט תשע”ח (2.2.18) ניתנה ההחלטה שקבעה כי נדחית בקשתו של הבעל לביטול הצו ההגנה, היא ההחלטה נשואת הערעור המונח לפנינו.

דיון

כפי שהקדמנו לעיל הערעור נסוב על אי־חוקיות של צו ההגנה שהוצא כנגד הבעל.

טענות המערער

א.         לא התקיים דיון במעמד הצדדים בתוך שבעה ימים ממתן צו ההגנה, כנדרש על פי החוק. הדברים אמורים לגבי הצו הראשון והן לגבי כל הצווים הנוספים בהמשך.

ב.         לא אירע אירוע אלימות ‘בסמוך’ לפני הגשת הבקשה, כלשון החוק.

ג.         החוק מגביל את תוקפו של צד ההגנה לשלושה חודשים וניתן להאריכו עד שישה חודשים ולאחר מכן רק “מנימוקים שיפורטו” וגם זה מוגבל עד שנה. במקרה זה לא ניתנו כל נימוקים ובפועל הוארך הצו עד היום, קרי: חלפה למעלה משנה ושלושה חודשים ועדיין הצו קיים (נכון לשעת הערעור).

ד.         גם ביחס לעילה, כביכול, להוצאת צו ההגנה – אליבא דהמערער כל העניין היה מבוסס על תלונה שהגישה האישה למשטרה נגדו, תלונה שבדיעבד נמצאה כתלונת שווא. המשטרה סגרה את כל תיקי התלונות ללא הגשת כתב אישום והנימוק היה שאין אשמה פלילית.

תגובת בא כוח המשיבה

בא כוח המשיבה השיב בעיקר על החלק שעסק בסיבה שהביאה את בית הדין להוציא צו הגנה נגד הבעל ומנה כמה עובדות ואירועים שעשה המבקש. בא כוח המערער הכחיש עובדתית חלק גדול מהדברים ועל השאר נתן הסברים. ביחס לטענות על חוקיותו של הצו מההיבט המשפטי לא היו בידי בא כוח המשיבה תשובות ענייניות.

דיון והכרעה

הדברים ששמע בית הדין בעת הדיון וכן העיון בחומר שבתיק בית הדין האזורי ובהחלטות כולן, מאששים לחלוטין את טענותיו של בא כוח המערער בערעור שלפנינו באשר לאי־חוקיותם של הצווים שהוציא בית הדין האזורי.

התמונה העולה מכך היא שהמדובר ברצף של החלטות רבות (עשר החלטות) הבנויות על רצף של פגמים וכשלים היורדים לשורשו של עניין. אף לא אחד מהצווים שהוצאו להרחקת הבעל מביתו נקי מפגם משפטי ובחלקם הגדול גם יותר מפגם אחד.

נוסיף ונאמר כי לדעתנו יש בצווים שהוצאו גם פגם מהותי־הלכתי מעבר לפגם המשפטי־אזרחי.

מהותו של צו הרחקה, פגיעתו במורחק – בממונו ובכבודו

טרם נרד לפרטים, חובה עלינו להקדים ולהבהיר את מעמדו, תוכנו ומהותו המשפטי וההלכתי של צו ההגנה הניתן נגד אדם והמרחיקו מביתו.

הדברים באים להוציא מהתפיסה המוטעית שכביכול מדובר בצעד טכני. ולא היא.

צו הגנה המרחיק אדם מביתו ומונע ממנו את השימוש בממונו (וברוב המקרים – עיקר ממונו) יש בו פגיעה ישירה בזכות הקניין הראשית של האדם ולמעשה הוא פעולה של נטילת ממונו של האדם ממנו. צו ההגנה הוא החלטה ממונית לכל דבר ועניין. ומשכך, החלטה על הוצאת צו כזה עליה לעמוד בכל התנאים הן ההלכתיים והן החוקיים.

מעבר לכך, יש בהוצאת צו הגנה כנגד אדם והרחקתו מביתו משום פגיעה מהותית במעמדו וכבודו של האדם שסולק ובעצם ‘נזרק’ מביתו בחסות החוק. העלבון הצורב והבושה שנושא בתוכו צו הגנה הם דבר שאין דומה לו. אדם כזה – ‘מה הבריות אומרים עליו?’ ודי למבין.

המגבלות על הוצאת הצו הקבועות בחוק והנגזרות מפגיעתו בממונו, בכבודו ובחירותו של אדם

כך נבין היטב את המגבלות החמורות ואת התנאים שהציב החוק בדרך להוצאת צו הגנה. נציין את העיקריים שבהם.

1. חובת קיום דיון במעמד שני הצדדים וזאת תוך שבעה ימים. כלומר האפשרות להוצאת צו במעמד צד אחד יכולה להינתן רק כ’עזרה ראשונה’ ממש ולמשך תקופה של שבעה ימים ותו לא.

2. צו הגנה יוצא רק אם “בסמוך לפני בקשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו” (סעיף 3(1) לחוק) ולחילופין “התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו” (סעיף 3(2) לחוק) או בשל “התעללות נפשית מתמשכת בבן משפחה” (סעיף 3(3) לחוק).

3. ברור שכדי לבסס צו הגנה על עילות אלו מוטל על בית המשפט או בית הדין לבררן תוך דיון והוכחות לכך. לשם כך ממש הוטלה חובת הדיון במעמד שני הצדדים.

4. גם לאחר כל המגבלות הנ”ל, עדיין האפשרות להוציא צו הגנה מוגבלת לתקופה עד שלושה חודשים ובסך הכול לא תעלה התקופה על שישה חודשים. מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו יכול בית הדין להאריך את התקופה עד שנה (סעיף 5(א) לחוק).

כלומר: הצו חייב להיות מוגבל בזמן, אין מושג של צו ללא הגבלה מתוחמת בזמן קצוב. עוד עולה כי אין אפשרות להוציא צו שיחול מראש על תקופה של יותר משלושה חודשים. גם ההארכה במצטבר עד שנה בנויה על החלטות של שלושה חודשים שניתנו בזו אחר זו. ברור ואין צריך לומר כי כל הארכה של שלושה חודשים חייבת בדיון במעמד שני הצדדים. לשם כך קצב החוק את תוקפם של צווי הגנה ותיחם אותם בזמן.

חובת הדיון בשלושה ובמעמד שני הצדדים – הלכתית וחוקית

הלכתית

הכותרת ‘הארכה’ אינה יכולה להוות אפילו ‘כיסוי’ כדי להוריד ממהותו העמוקה של ההליך שנעשה. כל צו הגנה כאמור הוא לקיחת ממון מאדם. לפיכך, גם כאשר ניתן צו הגנה, כפי שהוזכר הצו הוא מוגבל מראש לתקופה מסוימת שנכתבה בהחלטה על להוצאת הצו. פירושו של דבר הוא שלגבי התקופה של רגע לאחר התקופה הקצובה לא ניתן מעולם כל צו. הפירוש המעשי הוא שכל מה שקרוי ‘הארכה’ הוא בעצם פסק דין חדש של נטילת ממון מאדם.

לפיכך, מההיבט ההלכתי ברורשהדיון וההחלטה להוצאת צו הגנה כנגד אדם צריך שיהיו בשלושה דיינים וברור שצריך דיון במעמד שני הצדדים ככל דיון אחר (למעט הצו הראשוני שמלכתחילה מיועד רק לשבעה ימים והוא בגדר ‘עזרה ראשונה’ בלבד).

חוקית

גם מההיבט החוקי־אזרחי נראה כי יש צורך בשלושה דיינים: בסעיף 8(ה) לחוק הדיינים, תשט”ו – 1955 נקבע:

בית דין רבני אזורי ידון בשלושה; ואולם בעניין מהעניינים הבאים שקבע השר בתקנות בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול […] הוא ידון בדיין אחד […]

(1) עניינים שלא על ריב.

(2) צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה מהארץ.

(3) כל ענין שבעלי הדין הסכימו עליו שיידון בדיין אחד

(4) עניני סדר ומנהל.

(5) עניינים הנדונים במעמד צד אחד.

הנוגעים לענייננו הם ס”ק (2) וס”ק (5). בס”ק (2) אוזכרו רק צווי עיקול או צווי עיכוב יציאה היכולים לידון ביחיד, לא נזכרו כלל צווי הגנה וצווי הרחקה. הווי אומר אלו חייבים הרכב של שלושה. גם מס”ק (5) עולה כי רק בשלב שבו נדון הדבר במעמד צד אחד יכול הדבר לידון בדיין יחיד. מאחר שכבר ביררנו כי על פי הנאמר בחוק רק צו ההגנה הראשוני בלבד המשמש סעד דחוף וכ’עזרה ראשונהנדון במעמד צד אחד אך חובה לאחר מכן לקיים בתוך שבעה ימים דיון במעמד שני הצדדים, כלומר נדרש דיון רגיל ככל דיון אחר של בית הדין הרבני, ממילא יש צורך בשלושה דיינים.

הדברים חוזרים על עצמם בסעיף 1 (1) לתקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד), תש”ן – 1990 שבו נאמר: “בעניינים דלהלן ידון בית דין רבני אזורי בדיין אחד” ואחר כך חוזרת הרשימה הנ”ל שהובאה לעיל מחוק הדיינים שבה הוזכרו רק צווי עיקול וצווי עיכוב יציאה ולא צווי הגנה.

הדברים מבוארים יותר בתקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין בבתי דין רבניים), תשנ”ט – 1999.

סעיף 8 לתקנות אלה קובע: “בקשה למתן צו במעמד צד אחד, יכול שתידון לפני דיין יחיד.”

כלומר, ככל שמדובר בשלב הראשוני של הוצאת צו הגנה במעמד צד אחד, והדבר נדון כסעד דחוף, אזי יכול שהדבר יידון בדיין יחיד. אך לגבי כל ההליך הרגיל של הוצאת צו הגנה מבואר באותן תקנות באורך שיש צורך בדיון במעמד שני הצדדים וברור שיש צורך ב’בית דין’ שהגדרתו בחוק היא שלושה דיינים.

היסוד ההלכתי למתן צווי הרחקה

מעבר לאמור נאמר כי מלבד המקור החוקי לעצם הוצאת צו הגנה כנגד אדם שמקורו כאמור בחוק למניעת אלימות במשפחה, הועלתה השאלה אם יש מקור בהלכה להוצאת צו הגנה באופן של הרחקת אדם מדירתו בה הוא מתגורר.

היבט הלכתי מקורי לתביעה לצו הרחקה שהגישה אישה כנגד בעלה נמצא בהחלטה של בית הדין הרבני הגדול בתיק 894589/1 (פלוני נ’ פלונית, לא פורסם) – בקשת רשות ערעור שהגיש בעל שהרחיק בית הדין האזורי בצו הרחקה הן מהבית והן מהחנות של בני הזוג.

לדברי הרב ציון אלגרבלי שליט”א, צו ההרחקה של בית הדין האזורי כנגד הבעל מן הבית, ניתן על בסיס ‘המדור השלו’ המגיע לאישה מהדין האישי. כלומר: במקרה שהאישה היא שתובעת להרחיק את הבעל היות שהתנהלותו בבית אינה מאפשרת לאישה לקבל את המגיע לה מדין ‘מדור’ זו היא סיבה הלכתית להוצאת צו הרחקה מן הבית. בדרך זו מתממשת זכות האישה למדור ואנו רואים בתביעת האישה להרחקת הבעל בעצם כתביעה שהגישה האישה למדור שלו. גם את הרחקתו של הבעל מן העסק מסביר שם הרב אלגרבלי בדרך דומה: מכיוון שהתנהלותו בעסק פגעה בהכנסות האישה ונפגע מטה לחמה הרי שיש לראות את הצו שניתן כחלק מגדרי חיוב ‘מזונות’ שחייב הבעל לאשתו.

יש הרבה מה לדון ברעיונות אלו – על עצם היסוד לתביעה זו ואם הפתרון הנכון הוא בדרך של הרחקה או בחיוב כספי של מזונות ומדור. בנוסף, יש ליתן את הדעת כי אין מקור זה יכול להוות בסיס כאשר התביעה להרחקה עולה מצד בעל המבקש צו להרחקת אשתו. בעיקר יש לבדוק לפי זה היכן נידונים המזונות והמדור של האישה. לא באנו להכריע בשאלה זו ולדעתנו יש בסיסים נוספים בהלכה שעליהם ניתן לבנות את תביעת צד אחד להוצאת צו הרחקה כנגד הצד השני. הבאנו את הדברים רק אגב הזכרתנו את הצורך בהרכב מלא. מכל מקום גם להבנה זו, שבהחלט יש לה מקום, שצו ההרחקה ניתן מדין ‘מדור שלו’ או מדין ‘מזונות’. ברור שזה גם זה מצריך דיון במעמד שני הצדדים ובפני הרכב של שלושה דיינים, ככל תביעה למזונות או מדור

הפגמים העיקריים המשפטיים שנפלו בצווי ההגנה

השימוש בצווי הגנה כנגד צד מהצדדים הינו סעד הניתן על בסיס החוק למניעת אלימות במשפחה תשנ”א – 1991. הסמכות של בית הדין הרבני לעשות שימוש בסעד זה של הוצאת צווי הגנה הוא על פי החוק הנ”ל. ברור לפיכך, שעל בית הדין הרבני לעמוד היטב בכל התנאים והמגבלות אותן הורה החוק.

החובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים

החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א – 1991 קובע בסעיף 4(א):

ניתן צו הגנה במעמד צד אחד יתקיים הדיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו.

זהו תנאי יסודי ומהותי. יש אומנם הבנה בחוק למצב שהביא צד אחד לדרוש את צו ההגנה והרחקתו מהבית (כגון אלימות וכדומה), ולכן כסעד של ‘עזרה ראשונה’ רשאי בית הדין להוציא את הצו הראשוני במעמד צד אחד. אך הא ותו לא! אין כל אפשרות ליתן צו נוסף ללא דיון במעמד שני הצדדים.

במקרה הנדון לפנינו, לאורך למעלה משנה ושלושה חודשים התקיים דיון אחד בלבד שדן בעניין צו ההרחקה במעמד שני הצדדים. לפי האמור לעיל, היו צריכים לקיים דיון במעמד הצדדים טרם כל הארכה של צו ההגנה. דיונים אלו לא התקיימו.

פגם זה שבהארכה או בנתינת צו הגנה חדש חל על כל ההארכות למיניהן שנעשו בתיק זה.

כפי המבואר לעיל אין המדובר בשאלה טכנית אלא מהותית.

הארכת צו ההגנה, שכאמור היא למעשה פסק דין חדש ללא כל קשר לקודמו, נעשתה ‘כלאחר יד‘ וכדבר שבשגרה, משל היה זה הליך של הארכת זמן החניה של רכב. ההליך כפי שנעשה אינו יכול להתקבל, הן מבחינת אי־עמידה בתנאי החוק והן מבחינת סתירתו לעשיית הצדק, די בפגם זה כדי להביא לבטלותן של כל אותן החלטות להארכת צו ההגנה.

הכתרת ההחלטה בכותרת כזו או אחרת אין בה כדי להוות ‘כיסוי’ ולמנוע את הצורך בדיון של ממש במעמד הצדדים. לפיכך נראית יותר מתמוהה ההחלטה להארכת צו ההגנה שניתנה ביום י”ז בתמוז תשע”ז (11.7.17) אשר אותה הכתיר הדיין בכותרת: ‘צו – סעד זמני דחוף’. הכותרת נועדה כביכול לשוות מצב דחוף שבו ניתן סעד דחוף, שלא על פי הכללים הרגילים וכ’עזרה ראשונה’. משל אירע אירוע חריג שיש בו סיכון ממשי. ולא היא. המעיין יבחין כי המדובר בהארכה שלישית! של צו ההגנה, וההחלטה באה במענה לבקשת האישה שהוגשה חמישה ימים לפני כן. לא ברור מה היה ‘דחוף’ בנתינת הסעד, מה עוד שכאמור לא התקיים דיון כלל.

החובה לקבוע תקופת זמן קצוב לצו ההגנה

החוק בסעיף 5(א) קובע:

תוקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חדשים; בית המשפט רשאי להאריך את תקפו של הצו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חדשים; ואולם, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת. וכן, מנימוקים מיוחדים כאמור, רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של צו הגנה לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת נוספת.

כלומר: צו ההגנה חייב להיות קצוב בזמן שיהיה לא יותר משלושה חודשים.

החלטה כמו זו שניתנה ביום י”ב באייר תשע”ז (8.5.17) שבה נאמר שהצו מוארך ‘עד להחלטה אחרת’, היא החלטה שאין לה קיום כלל ודינה להתבטל מאליה.

בעקבות הנ”ל גם ההחלטות שניתנו בקביעה שהצו יהיה בתוקף ‘עד לקבלת תסקיר’ ללא קציבת זמן מוגדר אינן תקינות – ראה החלטה מיום י”ז באלול תשע”ז (8.9.17).

כפי האמור בחוק התוקף המקסימלי של צו הגנה הוא שלושה חודשים (אפשר להוציא צו חדש נוסף, כאמור בחוק, אך כל צו לא יעלה על שלושה חודשים). עולה מכך שכל צו שיינתן, גם אם ייכתב בו תאריך לסיומו – ככל שהוא יהיה מעבר לשלושה חודשים, דינו להתבטל מיד בסיום שלושת החודשים.

משום כך ההחלטה מיום י”ז באלול תשע”ז (8.9.17) שננקב בה ‘עד לקבלת תסקיר’ גם אם הייתה חוקית, היה דינה לפקוע ולהתבטל לאחר שלושה חודשים, ואלו כבר חלפו. למעשה כל שלא הוצא צו הגנה חדש הרי מכיוון שעברו שלושה חודשים הצו הקודם פקע ואין כל צו המונע את המורחק מלהיכנס לביתו.

בתיק בית הדין האזורי קיימת החלטה מיום (מוצש”ק) ח’ במרחשוון תשע”ח (28.10.17) המכילה ארבע מילים בלבד. וזו לשונה: ‘לעת עתה הצו בעינו’. ללא כל קביעת זמן. ככל שהיא מתייחסת לעניין צו ההגנה שהוצא, הרי שגם היא תוקפה פג לאחר שלושה חודשים.

הארכה מעבר לשישה חודשים – חוסר נימוקים מיוחדים

החוק הנ”ל מבהיר בצורה ברורה את האפשרות לחרוג מהזמן הקצוב הכולל של שישה חודשים – רק על ידי ‘נימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו’.

בנדוננו בחלק מההחלטות כלל לא ניתן כל נימוק. גם באלו שהוזכר בהן נימוק הייתה בו חזרה שוב ושוב על אותן מילים בלא שנתחדש בה דבר שנוכל לומר עליו כי לפנינו ‘נימוק מיוחד’. בית הדין לא הצביע על כל רמת סיכון עכשווית כתוצאה מאירוע שאירע במהלך כל אותה תקופה. וכך, ללא נימוק מיוחד המצביע על חשש לסיכון ממשי שנבדק על ידי בית הדין, הוארך שוב ושב צו הגנה אחר צו הגנה עד שהגיעו הדברים למצב שבו הבעל מורחק מהבית למעלה כבר משנה ושלושה חודשים.

למותר לומר כי הנימוק של ‘עד קבלת תסקיר’ דהיינו שבית הדין מחכה לתסקיר אין בו ממש. הייתכן כי בגלל התנהלות איטית של שירותי הרווחה יהיה הפתרון הנוח פשוט ‘לזרוק’ אדם מביתו – כל זאת כאשר אותו אדם מכחיש מכול וכול את הנטען כלפיו?

חובה על בית הדין לקיים דיון כאמור בחוק הן עם תסקיר והן ללא תסקיר. תסקיר רווחה אינו חזות הכול ואינו בגדר ‘תורה מסיני’, הוא אומנם יכול להיות כלי עזר רב־ערך, אך אין הוא יכול להיות הכלי הבלעדי שלפיו אפשר לדון. לא ייתכן שרק משום חסרון תסקיר לא יקיים בית הדין את חובתו הבסיסית לקיים דיון ובינתיים ייזרק אדם מביתו רק משום ההמתנה של בית הדין לתסקיר. פגיעה ממונית קשה באדם, עת שהוא ‘נזרק’ מביתו, המלווה גם בפגיעה בכבודו ובחירותו אינה יכולה להיות תלויה בסדרי עבודה של לשכת רווחה כזו או אחרת. החלטות של בית הדין היו קודם לייסודן של לשכות הרווחה ויהיו קיימות גם לאחריהן. לשכות הרווחה הן בהחלט כלי עזר אך אינן יכולות למנוע דיון ענייני כולל הוכחות לפני בית הדין.

מסקנות

סיכום הדברים בשלב זה מביא אותנו להחלטה כי על בסיס רצף הפגמים שבהחלטות בית הדין האזורי עלינו לקבל את הערעור ולבטל מיידית את צו ההגנה שנתן בית הדין האזורי.

אלא שלאחר הגשת הערעור בסמוך למועד הדיון הוגש לפנינו תסקיר הרווחה שנכתב ביום י”א באייר תשע”ח (26.4.18), תסקיר שהוגש הרבה לאחר הגשת הערעור.

התסקיר כולל המלצות שונות ומפרט את החששות העולים מבדיקה זו של עובדי הרווחה. התסקיר ארוך (13 עמודים!) ומפורט ויש בו להוות כלי עזר חשוב לבית הדין האזורי בדיון ובקבלת החלטה שכולה מונחת על כתפי בית הדין ולא על עובדי הרווחה.

עִייָנּוּ גם בהמלצות שכתבו עובדי הרווחה ביחס לשאלת צו ההגנה.

משום כך בלבד, ואף על פי שדעתנו היא כי דין ההחלטות לצווי הגנה שניתנו להתבטל, מכל מקום אנו משאירים בתוקף את צו ההגנה עד ליום כ”ז בתמוז תשע”ח (10.7.18).

בתוך התקופה הזו על בית הדין האזורי לקיים דיון במעמד שני הצדדים ובהרכב מלא של שלושה דיינים. לאחר הדיון יחליט בית הדין על פי שיקול דעתו אם להוציא צו הגנה או לא. מכל מקום, החלטה פוזיטיבית להוצאת צו הגנה כנגד הבעל תהיה חייבת להיות מבוססת על ‘נימוקים מיוחדים’ הקיימים בעת הזאת והמצביעים נכון לעכשיו על העילות והחששות שעליהן בונה בית הדין את החלטתו להוציא צו הגנה. על פי כל אמת מידה מדובר בהרחקה לזמן ארוך לאחר שכבר למעלה משנה ושלושה חודשים הבעל מורחק מביתו, ויש צורך בנימוקים כבדי משקל להרחיקו שוב.

הרב אליהו הישריק

מצטרפים.

הרב מיכאל עמוס                          הרב אברהם שינדלר

פסק דין

לפיכך מוחלט:

א.         על בית הדין האזורי לקיים דיון בתביעת האישה להוצאת צו הגנה – הרחקה נגד הבעל לא יאוחר מיום כ”ז בתמוז תשע”ח (10.7.18) בהרכב מלא של שלושה דיינים. הדיון יהיה מיועד לחקירת הצדדים על ידי באי הכוח של הצדדים והבאת הוכחות ועדים.

ב.         תוקפו של צו ההרחקה שהוציא בית הדין האזורי יפוג ויתבטל מייד לאחר המועד הנ”ל (קרי: בכ”ח בתמוז תשע”ח – 11.7.18), אלא אם כן יתקיים דיון כאמור ובית הדין האזורי יחליט על הוצאת צו הגנה חדש. הוצאת צו חדש תתאפשר רק לאחר שבית הדין האזורי יקיים דיון במתכונת הנ”ל בסעיף א’ של החלטה זו. ככל שיחליט בית הדין האזורי לאחר הדיון בהחלטה חדשה להוציא צו הרחקה, על ההחלטה להיות מגובה ב’נימוקים מיוחדים’ שיפורטו בהחלטת בית הדין (מאחר שמדובר בהרחקה ממושכת).

ג.         התיק ייסגר. אין צו להוצאות.

ד.         פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן ביום ט’ בתמוז התשע”ח (22.6.2018).

הרב אליהו הישריק                          הרב מיכאל עמוס                        הרב אברהם שינדלר

אל תיתן לחששות שלך לעצור אותך. אתה יכול לייצג בביטחון ובהצלחה בכל בתי הדין!

למידע נוסף מלא פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

× היי! במה אוכל לעזור?