מידע מקצועי

העברת משמורת לאב

החלטה

בפנינו בקשת האב לקביעת משמורת.

תיאור העובדות:

הצדדים נישאו ביום י”ד בכסלו תש”ע (1.12.09) ומנישואין אלו נולדו שני ילדיהם המשותפים. הצדדים התגרשו ביום ו’ באדר א’ תשע”ו (15.2.16) בהתאם להסכם שנחתם בו ביום. הסדרי ראיה בין האב לילדיו נקבעו לימים שני ורביעי כאשר האב יאסוף את הילדים ממסגרת הלימודים וילינם בביתו עד למחרת בבוקר, עת ישיבם למוסד הלימודים. בנוסף, בכל סוף שבוע שני יתקיימו הסדרי ראיה החל מסיום הלימודים ביום שישי ועד יום ראשון בבוקר (סעיפים 4.1. 4.2 להסכם).

הצדדים הצהירו כי חתמו על ההסכם מרצונם החופשי ללא לחץ וכפיה ולאחר שהבינו את משמעות ההסכם ומהותו. (סעיף 12.1 להסכם).

והנה סמוך ונראה לחתימת ההסכם החלו לזרום לבית הדין הודעות ותלונות רבות משני הצדדים אודות קיום הסדרי הראיה. להלן פירוט חלקי של הודעות הצדדים וכפי שהובאו בהחלטת בית הדין מיום ב’ באדר תשע”ז (28.2.17) החלטה המדברת בעד עצמה וכדלהלן:

א. כעשרה ימים אחר הגט, ביום ט”ו באדר א’ (24.2.16) התקבלה תלונת האם כי האב מוציא את הבן מהמעון בשעה 12:00 ‘כאשר אני החלטתי שיהיה עד השעה 15:00 במעון’.

ב. במהלך החודשיים שלאחר מכן הסדרי הראיה התנהלו על מי מנוחות, ואף מעבר לימים שנקבעו בהסכם הגירושין כפי שעולה מהודעת שירותי הרווחה מיום כ”א בתמוז תשע”ו (27.7.16).

ג. ביום א’ בסיון תשע”ו (7.6.16) התקבלה הודעת האב אודות שיבושים קשים בהסדרי הראיה. האב טען כי בנו מוסת ומטיח בפניו כינויי גנאי אותם הודה ששמע מהאם. עוד טען כי בנו צופה רבות בטלוויזיה וזאת בניגוד להסכם הגירושין. (סעיף 3.3. להסכם) ועוד טענות קשות המופיעות בהודעה.

ד. ביום י’ בסיון תשע”ו (16.6.16) התקבלה הודעת האם כי האב נכה 100% והתנהגותו מאד בוטה. האם חזרה והלינה כי האב מוציא את בנו מהמעון בשעה 12:00 וכי בנה משתמש כלפיה בכינויי גנאי, ושאר טענות קשות המופיעות בהודעה.

ה. ביום י”ג בסיון תשע”ו (19.6.16) התקבלה הודעת שרותי הרווחה כי פקידת הסעד נמצאת בחופשת מחלה ולא ברור מתי תשוב לעבודתה.

ו. ביום כ”א בסיון תשע”ו (27.6.16) האב הלין כי האם אינה מאפשרת את שיחות הטלפון בינו לילדים.

ז. למחרת, ביום כ”ב בסיון תשע”ו (28.6.16) התקבלה הודעת בא כוח האם כי האב מוציא את בנו מהמעון לפני שנת הצהריים ‘ומסב לקטין נזק’.

ח. ביום כ”ד בסיון תשע”ו (30.6.16) התקבלה הודעת בא כוח האם כי בעקבות התפרעות המשיב והטרדות חוזרות האם נמצאת במקלט לנשים מוכות ולפיכך יש לקבוע כי הסדרי הראיה יתקיימו רק במרכז קשר.

ט. תגובת האב התקבלה ביום כ”ט בסיון תשע”ו (5.7.16) בה טען כי האם סיכלה את הסדרי הראיה כבר מראשיתן כאשר מיד אחר הגט פנתה לבית הדין בטענות שוא כי האב מוציא את בנו מהמעון טרם זמנו.

לדבריו, מאחר והבנים לומדים במסגרות שונות, הבן הגדול מסיים בשעה 13:00 ולאחר שאסף אותו לביתו והאכילו היה הבן נרדם ולא היה באפשרותו לצאת למעון לאסוף את אחיו הקטן ולהותיר את הגדול רדום לבדו. משכך בתיאום עם הגננת הוציא את הבן הקטן מוקדם יותר על מנת ששניהם יאכלו וישנו יחד. (טענת האב מגובה באסמכתא כתובה מהגננת, וכך חזר וטען גם בדיון מיום 13.7.16 שורה 17 ואילך).

עוד טען האב כי האם סובלת מדיכאון ומטופלת בהתאם ולחינם פנתה לאותו מעון נשים מוכות. לדבריו, האם חדלה לקיים אורח חיים דתי וכל מטרתה לנתק אותו מהילדים.

י. בדיון מיום ז’ בתמוז תשע”ו (13.7.16) האם בחרה שלא להופיע והאב חזר וטען כי האם מתלוננת נגדו תלונות שווא רבות ומזה למעלה משבועיים שלא ראה את ילדיו.

האב הדגיש כי בעבר האם הסכימה אף להרחיב את הסדרי הראיה כאשר הוא היה מוציא את הילדים כמעט מידי יום ממסגרת הלימודים והאם הייתה בעבודתה.

אכן אחר זמן שהתברר לו שהילדים מופיעים גם בבית דוד האם, שלדבריו הינו עבריין מוכר שריצה בעבר מאסר, איים כלפיו ברצח, ממתין הוא להכרעת דינו בגין גידול והפצת סמים, ובביתו כלב אמסטף תוקפני המסתובב חופשי, ומשכך התריע בפני האם כי אין זה ראוי שהילדים יופיעו שם. לדבריו האם בתגובה הודיעה לו כי מעתה הסדרי הראיה ישובו למתכונתם הישנה בלבד, וכפי שנקבע בהסכם. (שורה 6 בדיון וכן טען בהודעה מיום 7.6.16).

עוד ציין כי האם הגישה לבית המשפט בקשה לצו הגנה רצופה הכפשות אישיות והאשמות קשות כלפיו בגין מעשים שעשה כנגד המבקשת והוריה. בתגובתו לבקשה הכחיש את כל האמור אך הסכים לצו הגנה ובלבד שהסדרי הראיה יתקיימו כסדרן.

לדבריו, המבקשת עצמה ביקשה לבטל את צו ההגנה שכלל אף את הוריה בטענה כי אינה זקוקה עוד לצו כיון שנמצאת במעון לנשים מוכות, ואף הורי המבקשת ‘שחשו מאוימים’ לא התנגדו לבקשה, והדבר מלמד כי הייתה זו בקשת סרק.

האב אף הציע כי שני ההורים יעברו בדיקת פוליגרף לאמת את טענותיהן. (וחזר על בקשתו שוב ושוב ראה בקשות מיום 5.7.16 ומיום 13.7.16 ומיום 26.12.16) והדגיש כי מוכן הוא אף לקבל את הילדים ולהשיבם באמצעות צד ג’ כבעבר, או כל מי שהאם תמצא לנכון לסמוך עליו.

יא. בדיון חוזר מיום כ”ב בתמוז תשע”ו (28.7.16) טענה האם כי הינה חוששת מהאב ויש לקבוע את הסדרי הראיה רק במרכז קשר. שאלת בית הדין מדוע בהסכם הגירושין לא חששה מהאב והסכימה כי הילדים ילונו בבית האב פעמיים בשבוע ואף בסוף כל שבוע שני לא זכתה לתשובה ברורה. לדבריה עשתה כן בלחץ וסחיטה אך כאמור בהסכם צוין והודגש כי נחתם מרצונם הטוב והחופשי ללא לחץ וכפיה (סעיף 12.1 להסכם).

יב. ביום כ”א בתמוז תשע”ו (27.7.16) התקבל תסקיר שרותי הרווחה בו הודיעו כי למרות שהתסקיר התבקש כבר ביום ט”ז באדר א’ תשע”ו (25.2.17) אך משיחה עם שני ההורים הבינו כי המפגשים מתנהלים כסדרם ואף מעבר למה שנקבע בהסכם הגירושין. לדבריהם, מאחר והסדרי הראיה התקיימו בהסכמה ובצורה מורחבת עריכת התסקיר נדחתה.

עם זאת, כיון שלאחרונה המתח בין ההורים הלך והחריף ובעקבות ההסלמה האם בחרה לצאת למקלט לנשים מוכות עם ילדיה, ולפיכך בשלב זה מומלץ לחדש את הקשר עם האב באמצעות מרכז הקשר.

יג. בהחלטה מיום כ”ה בתמוז תשע”ו (31.7.16) נקבע כי הסדרי הראיה יתקיימו במרכז הקשר לתקופה של חודש, כאשר במהלך התקופה יעדכנו שירותי הרווחה את בית הדין אם ניתן להוציא את הסדרי הראיה ממרכז הקשר.

יד. בדיון מיום י”א באלול תשע”ו (14.9.16) טען האב כי מזה חודשיים וחצי שלא ראה את ילדיו מאחר ובמרכז הקשר בנהריה יש עומס מבקרים רב. בהסכמת הצדדים נקבע בהחלטה שהתקבלה בתום הדיון (סעיף ב’) כי הסדרי הראיה יתקיימו אחת לשבוע באמצעות איש קשר מוסכם ששמו מ’. עוד נקבע כי האם תאפשר את שיחות הטלפון בין האב לילדים (סעיף ג’).

טו. ביום כ”ה באלול תשע”ו (28.9.16) התקבלה הודעת האב כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום כ”ד באלול תשע”ו (27.9.16) ‘אין הצדקה לאסור על האב להתקרב למוסדות החינוך בהם מתחנכים הקטנים’. עוד צין האב כי העובדת הסוציאלית הצהירה בדיון ‘אני יודעת שהילדים אוהבים את אביהם והיה גם מפגש טוב בשבוע שעבר, והאם העידה באוזניי […] האב פועל מתוך רגשות סוערים באהבה רבה לילדיו’.

טז. לאחר קבלת תגובת המשיבה ובחינת מכלול הנתונים והתקלות הרבות בקיום הסדרי הראיה בין הצדדים החליט בית הדין ביום כ’ בחשון תשע”ז (21.11.16) כי מאחר וצו ההרחקה ממוסדות הלימודים בוטל, הסדרי הראיה יתקיימו ישירות ממוסד הלימודים לבית האב, הילדים ילונו בביתו כפי שנקבע בהסכם, והאב ישיבם למחרת ישירות ללימודים.

יז. בדיון מיום ד’ בכסלו תשע”ז (4.12.16) טענה באת כוח האם כי האב שב להתגורר בצימר שהינו אוטובוס שעבר הסבה למגורים ושם הילדים חשופים לקור. מנגד טען האב כי מדובר במבנה רחב המחולק לחדר סלון ומטבח ובמקום יש גם מים וחשמל. עוד ציין כי אחר שנפרדו ובטרם הגט האם הופיעה שם עם הילדים לשבת, וכתבה לו ‘תודה נשמה על השבת הנפלאה’.

יח. בתום הדיון החליט בית הדין כי עד לבחינת אותו צימר הסדרי הראיה עם הבן הקטן יתקיימו ללא לינה כאשר האב יאסוף את הילדים ממסגרת הלימודים וישיבם לבית האם עד השעה 19:00.

יט. האב הודיע לבית הדין כי לא יוכל לקיים את הסדרי הראיה מאחר ולא יוכל לעמוד בנסיעות הרבות עבור הסדרי ראיה קצרים ללא לינה עם הקטין, ובפרט כאשר הדבר יגרום לפירוד בין הילדים. לדבריו הילדים קבלו את הודעתו בצער רב ואף הוריו לא ראו את הילדים למעלה משנה.

כ. בדיון מיום כ”ז בשבט תשע”ז (23.2.17) טען עוד האב כי בלית ברירה נאלץ לבטל את הסדרי הראיה מאחר וכל מפגש ישיר עם האם עד כה גרר תלונות שווא. לדבריו מזה כשנתיים שהוא מתגורר באותו צימר והמקום ראוי למגורים אף עבור הילדים שנהנים שם מאד, ובפרט שמאז הדיון המקום עבר גם שיפוץ נוסף, וניתן אף לבוא ולהתרשם מהמקום. לחילופין טען האב, כי בדעתו לשכור דירה מתאימה על מנת שהסדרי הראיה יתקיימו ממסגרת הלימודים עד למחרת ללא מפגש עם האם.

אחר סריקה חלקית של הודעות הצדדים קבע בית הדין בהחלטה הנזכרת כדלהלן:

הנה הרואה יראה אפס קצהו מכל אותם טענות הדדיות שבין הצדדים הנמצאות בתיק בית הדין העמוס לעייפה, טענות שונות שגררו אחריהם למעלה מחמישים החלטות (!) בשנה אחת.

לגופו של עניין שני ההורים מתכתשים רבות על גבם של ילדיהם הרכים וחבל שכך. בית הדין ניסה לגשר בין הפערים במספר אמצעים, הן על ידי איש קשר מוסכם שידאג להעברת הילדים מהאב לאם והן על ידי הסדרי ראיה ישירות ממוסד הלימודים, אך עד כה ללא הצלחה.

כאמור, מיד לאחר שהצדדים התגרשו התקבלה תלונת האם מיום ט”ו באדר א’ (24.2.16) כי האב מוציא את הבן מהמעון בשעה 12:00 ‘כאשר אני החלטתי שיהיה עד השעה 15:00 במעון’. האם חזרה והלינה על כך בהודעה מיום י’ בסיון תשע”ו (16.6.16). הגדיל לעשות בא כוח (הקודם) של המבקשת בהודעה מיום כ”ב בסיון תשע”ו (28.6.16) כי האב מוציא את בנו מהמעון לפני שנת הצהריים ‘ומסב לקטין נזק’.

בית הדין מפליא לעשות על האם ובאי כוחה בתלונתם הקטנונית, וכי איזה נזק יכול להיגרם לקטין כאשר במקום לישן במעון יושן הוא בבית אביו יחד עם אחיו. ובפרט במקום בו האב הסביר כי עשה כן בתיאום עם הגננת על מנת שלא להותיר את בנו הגדול ישן לבד בדירתו.

הדבר ברור כי הנזק הנגרם לקטין בהתכתשות מיותרת זאת גדול לאין ערוך מאותו ‘היזק שאינו ניכר’ שלדבריהם נגרם לקטין הלן בבית אביו במקום במעון.

בית הדין גם לא התרשם כלל מטענות האם על חששותיה מהאב בקיום הסדרי הראיה עם הילדים, שהרי האם עצמה בהסכם הגירושין הסכימה שהסדרי הראיה יתקיימו עם האב פעמיים בשבוע כולל לינה וכן בסוף כל שבוע שני. טענתה כיום כי הדבר נעשה בלחץ וסחיטה אינה עולה בקנה אחד עם המפורש בהסכם כי נחתם מרצונם הטוב והחופשי ללא לחץ וכפיה (סעיף 12.1 להסכם).

זאת ועוד, האב טען כי בעבר האם אף הסכימה והרחיבה את הסדרי הראיה כאשר הוא היה מוציא את הילדים כמעט מידי יום ממסגרת הלימודים והאם הייתה בעבודתה. הדבר נמשך מספר חודשים עד אשר האב התריע בפני האם אודות מפגש הילדים בבית דודה, שלדבריו הינו עבריין מוכר שריצה בעבר מאסר, עסק בהפצת סמים, ובביתו כלב אמסטף תוקפני המסתובב חופשי. לטענת האב האם בתגובה הודיעה לו כי מעתה הסדרי הראיה ישובו למתכונתם הישנה כפי שנקבע בהסכם בלבד. (שורה 6 בדיון וכן טען בהודעה מיום 7.6.16).

טענת האב מקבלת גיבוי מלא מהודעת שירותי הרווחה שהתקבלה ביום כ”א בתמוז תשע”ו (27.7.16) בה התנצלו על האיחור בהגשת התסקיר וכתבו כי למרות שהתסקיר התבקש כבר ביום ט”ז באדר א’ תשע”ו (25.2.17) אך מאחר ושני ההורים הצהירו כי המפגשים מתנהלים כסדרם, ואף מעבר למה שנקבע בהסכם הגירושין, עריכת התסקיר נדחתה.

משכך פני הדברים בית הדין מתרשם כי האם סומכת על התנהלות האב באופן מלא ולפיכך כשהיה נוח לה הסכימה גם להרחיב את הסדרי הראיה מעבר למה שנקבע בהסכם ללא כל חשש.

כך יש ללמוד גם מהחלטה שהתקבלה בערכאה אחרת ביום כ”ד באלול תשע”ו (27.9.16) שביטלה את צו ההרחקה שהוציאה האם נגד האב ולפיה, ‘אין הצדקה לאסור על האב להתקרב למוסדות החינוך בהם מתחנכים הקטנים’. ההחלטה נשענת גם על דברי העובדת הסוציאלית שהצהירה בדיון ‘אני יודעת שהילדים אוהבים את אביהם והיה גם מפגש טוב בשבוע שעבר, והאם העידה באוזניי […] האב פועל מתוך רגשות סוערים באהבה רבה לילדיו’.

עם זאת, מאחר והמפגשים בין ההורים יצרו חיכוכים ותלונות רבות, החליט בית הדין כי הסדרי הראיה יתקיימו ממסגרת הלימודים כאשר האב יאסוף את בניו בסיום הלימודים וישיבם למחרת.

אכן מאחר והאם טענה כי האב מתגורר בצימר ואפשר שאין הוא מתאים ללינת הקטין לפיכך החליט בית הדין כי הסדרי הראיה יתקיימו ללא לינה כאשר האב ישיב את הקטין לבית האם. הדבר גרם לביטול הסדרי הראיה מאחר והאב חשש לחיכוכים חוזרים שגרמו לתלונות כנגדו, וכדבריו ‘יש לי כבר על תנאי. היא רק תסבך אותי’. (שורה 136 לפרוטוקל מיום 23.2.17).

כיום מבקש האב לקבוע הסדרי הראיה עם לינה באופן שימנע את המפגשים עם האם, ולחילופין אם בית הדין חושש שאין ביתו מתאים לקיום הסדרי הראיה מוכן הוא לשכור דירה חילופית וכפי שכבר תבע ביום כ’ בתמוז תשע”ו (26.7.16) על מנת שהילדים יוכלו לישן בביתו.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן:

א. בשלב זה משמורת הילדים אצל האם כאשר שני ההורים האפוטרופוסים המלאים על הקטנים, וכפי שנקבע בהסכם.

ב. הסדרי הראיה בין האב לבניו יתקיימו בהתאם להסכם הגירושין וכדלקמן:

1. בימים שני ורביעי כאשר האב יאסוף את הילדים מסיום מסגרת הלימודים ילינם בביתו וישיבם למחרת למסגרת הלימודים.

2. בנוסף, בכל סוף שבוע שני החל מסיום הלימודים ביום שישי ועד יום ראשון בבוקר.

ג. הסדרי הראיה הנזכרים יחלו כאשר האב ימצא מקום מגורים מתאים כפי שהצהיר בדיון, ובכפוף להודעה מתאימה לבא כוח האם.

ד. מעבר לאמור, האם תאפשר את הקשר הטלפוני בין האב לילדים כפי שנקבע בהחלטות עבר. (החלטה מיום י”ב באלול תשע”ו 15.9.16 ומיום ה’ בכסלו תשע”ז 5.12.17).

ה. בית הדין קורא לשני ההורים לנהוג בכבוד הדדי מלא לטובתם ולמען ילדיהם המשותפים.

ו. בית הדין מורה בצו כי על שני ההורים לעמוד בהסדרי הראיה כסדרן, בזמנים שנקבעו ולרבות כלל הסעיפים שבהסכם.

ז. מזכות ההורים להחליף בהסכמה את הימים שנקבעו, וזאת בהודעה מוקדמת של 24 שעות לפחות.

ח. יש לשלוח החלטה זו גם לידיעת שרותי הרווחה, ובית הדין מורה להם לבחון בהקדם את מסגרות הלימודים המתאימים לילדים לשנה הקרובה.

למרות כל האמור נראה כי מי מההורים לא השכיל להפנים את החלטות בית הדין וכדלהלן:

א. ביום כ’ באייר תשע”ז (16.5.17) התקבלה הודעת האב כי כשהגיע ביום ט”ז באייר תשע”ז (12.5.17) לאסוף את בנו מהגן נודע לו כי הבן נחבל ופונה למיון אך האם סירבה לשתף אותו בשלום הבן. (סעיפים 16-17).

ב. בא כוח האם טען בתגובתו מיום כ”ח באייר תשע”ז (24.5.17) כי אין לאם התנגדות לעדכן את האב במצבו הרפואי של הבן וכך אכן נעשה. אכן דא עקא כי אדרבה מההתכתבות שצורפה לתגובה נראה כי האב בקש מהאם לדבר עם הבן ולא נענה.

ג. האב המשיך להלין על שבוש הסדרי ראיה בהודעות חוזרות מיום ד’ בסיון תשע”ז (29.5.17) ומיום כ”ד בסיון תשע”ז (18.6.18) ובית הדין בקש את תגובת האם.

ד. אחר קבלת תגובת האם החליט בית הדין ביום ח’ בתמוז תשע”ז (2.7.17) כדלהלן:

א. האב טען כי ביום רביעי כ’ בסיון תשע”ז (14.6.17) יום בו נקבע לאב הסדרי ראיה האם הודיעה כי הבן פ’ נשאר בביתה בגין מחלה ולא אפשרה לו אף לשוחח עמו ולשאול בשלומו. עוד ציין כי פתח במסע חיפושים אחר הבן הן בבית האם והן בבית אמה ולא העלה דבר. בשעה שבע בערב שוחח עם הבן שספר כי היה עם האם בעבודתה לדבריו, האם חטפה מהבן את הטלפון וטענה כי הייתה עם הבן אצל הרופא.

ב. מבדיקת האב עם הגננת עולה כי הבן הופיע בגן אך מאחר ולא חש בטוב הודיעו לאמו על כך שכאמור אספה אותו לעבודתה. האב מיצר על כך וטען כי אדרבה יכול היה להקדים ולאסוף את הבן ואף לפנות עמו לבדיקה רפואית מאחר ויום זה כאמור יום שלו.

ג. מתגובת האם עולה כי הינה ‘מודה במקצת’ ואף יותר מכך לטענות האב. האם לא הכחישה כי בנה היה עמה בעבודתה ואף מהאישור הרפואי שצורף עולה כי הבן ביקר אצל הרופא רק למחרת ביום כ”א בסיון תשע”ז (15.6.17) ושלא כפי שטענה.

ד. האם גם לא ידעה להסביר בתגובתה מדוע לא אפשרה לאב לשוחח עם הבן הן בעבודתה כאשר ודאי היה ער, והן בביתה בזמן שהיה ער.

ה. בית הדין רואה בחומרה רבה את בזבוז זמנו של בית הדין בדבר פעוט שיכול היה לבוא על פתרונו בשיתוף פעולה הדדי בשיחת טלפון פשוטה.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן:

א. בית הדין מורה בצו כי על שני ההורים לפנות לתאום הורי באמצעות המחלקה לשירותים חברתיים במעלות.

ב. בהתאם להחלטת בית הדין מיום כ”ב באייר תשע”ז (18.5.17) בה נקבע כי המפר את הסדרי הראיה יחויב בקנס של 300 ש”ח ובמקביל עליו להשלים את ההסדר שבוטל ביום חילופי לפיכך מורה בית הדין כדלהלן:

1. בית הדין מחייב את האם בתשלום סך 300 ש”ח בגין הפרת הסדר הראיה ואי שיתוף הפעולה עם האב.

2. יש להעביר החלטה זו למרכז לגביית קנסות רחוב יפו 97 ת.ד 45177 ירושלים 91451.

3. במקרים חוזרים עשוי בית הדין להכפיל את הקנס הנזכר.

4. על האם להשלים את הסדר הראיה שבוטל ביום חילופי בתיאום עם האב, לא יאוחר מתום 14 יום.

ג. בית הדין מורה למסגרות החינוך כי בימי הסדרי הראיה של האב יש לעדכן את האב במצב הבן ולאפשר לאב לאסוף את בנו כדין, כאשר במקביל האב יעדכן מידית את האם.

והנה עוד בטרם יבשה הדיו מהחלטת בית הדין, המשיכו לזרום לבית הדין בקשות ותגובות רבות שקבלו מענה בבית הדין אך לאור ריבוי ההליכים קבע בית הדין בהחלטה מיום ח’ בשבט תשע”ח (24.1.18) כדלהלן:

בפנינו בקשות ותגובות אודות הסדרי הראיה.

תיק זה עמוס לעייפה במסמכים רבים באופן המקשה לעמוד על טיב הצדדים והתנהלותם ומשכך נדרש בית הדין לסרוק בקצרה את ההליכים עד כה.

הצדדים התגרשו ביום ו’ באדר א’ תשע”ו (15.2.16) ולהם שני ילדים משותפים. כיום מתגוררים הם במ’ אך בדיון מיום ד’ בכסלו תשע”ז (4.12.16) בקש האב כי הטיפול במשפחה יעשה מחוץ למ’ מהסיבות שעלו בדיון. האם ובא כוחה לא התנגדו למבוקש ובהחלטה מיום ה’ בכסלו תשע”ז (5.12.17) נקבע כי המשפחה תטופל באמצעות שירותי הרווחה בר’. לאחר שהתברר כי בר’ אין אפשרות לטיפול במשפחה קבע בית הדין בהחלטה חוזרת מיום ח’ בכסלו תשע”ח (8.12.16) כדלקמן:

א. בעבר המשפחה טופלה באמצעות שרותי הרווחה במ’.

ב. מסיבות רבות בית הדין מוצא לנכון להפנות את המשפחה לשירותי רווחה במקום חילופי.

ג. בדיון הסכימו הצדדים כי בית הדין יפנה אותם לשירותי רווחה בר’.

ד. ביום ז’ בכסלו תשע”ז (7.12.16) התקבלה הודעת בא כוח האם כי בר’ אין אפשרות לטיפול במשפחה.

ה. לאור האמור, בית הדין מורה לעו”ס המחוזית לסדרי דין לקבוע את זהות הרשות הסמוכה שתערוך את התסקיר הדרוש.

החלטת בית הדין לא זכתה לתגובה ובית הדין הוצרך לחזור על החלטה זו בהחלטות חוזרות מיום כ”ט בכסלו תשע”ז (29.12.16) ומיום כ”ה בטבת תשע”ז (23.1.17).

בהודעת שירותי הרווחה מיום כ”ו בטבת תשע”ז (24.1.17) נקבע כי לבקשת עו”ס מחוזית לסדרי דין גברת גילה קוגספילד הטיפול במשפחה יעבור לגברת אילנה אלמוג עו”ס לסדרי דין מכ’.

והנה בפסק הדין המקיף מיום א’ באדר תשע”ז (27.2.17) פירט בית הדין אפס קצהו מהתנהלות הצדדים והביע את מורת רוחו הגדולה מהתנהלות זו שגררה אחריה למעלה מחמישים החלטות (!) בשנה אחת.

כיום בחלוף כשנה נוספת נראה שמי מהצדדים לא השכיל להפנים את אחריותו ההורית כלפי הילדים שהרי מאז ועד עתה נוספו למעלה מחמישים החלטות (!!) וזאת אף בפחות משנה שחלפה.

בית הדין בהחלטה הנזכרת קבע הסדרי ראיה ונדמה היה כי ההורים חזרו למסלול נורמטיבי אך לצערנו כבר סמוך להחלטה התגלו זעזעים בהתנהלות הצדדים שדווחו לבית הדין (אפס קצהו צוין בהחלטה הנזכרת מיום ח’ בתמוז תשע”ז 2.7.17).

בתסקיר שירותי הרווחה מיום ד’ באב תשע”ז (27.7.17) צוין כדלקמן:

לפני מספר חודשים, בשיחה שהתקיימה בין שני ההורים לביני, דיווחה האם כי היא חוששת שהאב פוגע בילדיו. הנושא דווח לעו”ס לחוק נוער, וזו העבירה בקשה לחקירת ילדים. ממצאי חקירת הילדים הסתכמו בכך שלא הייתה פגיעה.

עוד צוין שם כדלקמן:

הסיכום הפסיכיאטרי של דר’ בועז ולדימיר רוזמן ממרפאת נפש, בי”ח זיו: “מצבו לא פסיכוטי וללא ביטויי מסוכנות מיידית. התנהגותו סבירה ושיפוטו תקין”.

ולסיכום כתבה העובדת הסוציאלית:

אני מתרשמת שמדובר במאבקים מצד שני הצדדים על הקשר והתקשורת של כל אחד מהם בכל עניין הקשור בילדים, וחוסר הסכמה בכל הנוגע בהסדרים של זמני שהות. אני מתרשמת כי לא קיים סיכון פיזי לאישה או לילדים.

בתסקיר נוסף מיום ל’ באב תשע”ז (22.8.17) צוין:

אני מתרשמת כי יש צורך דחוף באבחון כל בני המשפחה, כדי לבדוק אם יש צורך בשינוי זמני השהות, וכדי לבדוק מצבם הרגשי של הילדים, ולאשר או לשנות זמני שהות.

אחר קבלת תגובות הצדדים לתסקיר אימץ בית הדין בהחלטה מיום ט”ז באלול תשע”ז (7.9.17) את החלופה הראשונה כדלקמן:

1. זמני השהות יתפרסו על פני שבועיים: בשבוע הראשון – ימים א-ב הילדים אצל האם, ימים ג-ד הילדים אצל האב. חמישי-שבת הילדים אצל האם. בשבוע שלאחר מכן, ימים א-ב הילדים אצל האב, ימים ג-ד הילדים אצל האם, ימים חמישי-שבת הילדים עם האב, וכך לסירוגין.

הילדים יגיעו בבוקר עם ההורה אצלו לנו, למסגרת החינוך, ויאספו עם סיום המסגרת החינוכית על ידי ההורה אצלו ישהו בימים הרשומים.

פקידת הסעד ציינה לשבח כי למרות שהאב החל לימודים בימי ראשון שלדבריו כרוכים בקבלת מלגה ובהתאם לאמור לא יוכל עוד להשתתף בהם אך האב הסכים לוותר על הלימודים והמלגה על מנת להיות נוכח עם בניו.

בהודעת שירותי הרווחה מיום ה’ בתשרי תשע”ח (25.9.17) צוין:

בתסקיר מיום ל’ באב תשע”ז (22.8.17) המלצתי כי תיערך ועדה לתכנון טיפול לשם הפניית ההורים וילדיהם לאבחון. הערכתי כי מצבם הרגשי של הילדים דורש הערכה מעמיקה כדי להמליץ על דרכי טיפול.

האב הודיע כי ישתף פעולה רק אם בית הדין יורה על כך.

עם קבלת ההחלטה, הודיע האב כי לא יגיע לוועדה ואמר שבית הדין לא הורה על כך בהחלטתו.

הילדים מביעים בהתנהגותם מצוקה, ואני מבקשת לרדת לעומק ולבקש הערכה ואבחון כדי להיערך לדרכי טיפול. בדיקה אינה אפשרית ללא שיתוף פעולה מלא משני ההורים.

אכן הרואה יראה כי בתסקיר הנזכר לא הומלץ כלל על ועדה לתכנון וטיפול ומשכך בהחלטה מיום כ”ז בתשרי תשע”ח (17.10.17) ביקש בית הדין את תגובת שירותי הרווחה אודות הצורך בוועדה לתכנון טיפול והערכה מול ההמלצות שבתסקיר מיום ל’ באב תשע”ז (22.8.17) בה נדרש אבחון הורים בלבד. עוד נקבע בהחלטה כי בכל מקרה הטיפול יתקיים שלא באמצעות שירותי הרווחה במ’. עד כה לא התקבלה כל תגובה משירותי הרווחה אודות טיפול זה.

ביום ג’ בחשוון תשע”ח (23.10.17) ביקש בא כוח האם להעביר את הטיפול במשפחה לר’ אך בו ביום קבע בית הדין כדלהלן:

א. החלטת בית הדין מיום 17.10.17 נשענת על החלטת בית הדין מיום 5.12.16 (!) שקבעה כי הטיפול במשפחה יעשה מחוץ למ’.

ב. ההחלטה התקבלה בתום הדיון מיום 4.12.17 לבקשת האב, בנוכחות האם ובא כוחה שלא התנגדו למבוקש ואף לא הכחישו את טענות האב.

ג. על ההחלטה הנזכרת לא הוגש ערעור מעולם והינה חלוטה.

ד. בית הדין נעתר בעבר לבקשת האב, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעובדות, הן מחמת שכאמור האם לא התנגדה ולא הכחישה את הנטען, והן בהתאם לשיקול דעת בית הדין על מנת ששני הצדדים ישתפו פעולה עם שירותי הרווחה באופן מלא.

ה. התעקשות כיום להחזיר את הגלגל לאחור עשויה לחזק את טענות האב.

ו. לאור האמור הבקשה נדחית.

ז. יש להעביר העתק מההחלטה לידיעת שירותי הרווחה.

ביום כ’ בחשוון תשע”ח (9.11.17) התקבלה תגובת העובדת הסוציאלית המחוזית לסדרי דין גברת גילה קריגספלד ולפיה במהלך המעורבות של העובדת הסוציאלית לסדרי דין בכ’ עולה הצורך לקיום ועדת תכנון טיפול בשל סיכון בו נמצאים ילדי המשפחה. לדבריה תכנית הטיפול נעשית במקום המגורים במ’ כאשר המשך המעורבות בסדרי דין ימשיכו ב’.

בהחלטה מיום כ’ בחשוון תשע”ח (9.11.17) אישר בית הדין את המבוקש וכדלקמן:

א. הטיפול במשפחה ימשיך באמצעות שירותי הרווחה בכ’.

ב. עם זאת וועדת התכנון לבדיקת מצב הילדים יתקיים במקום המגורים במ’.

ג. בית הדין מורה לאב לשתף פעולה עם גורמי הטיפול במ’ בהתאם למבוקש.

והנה ביום י”ד בטבת תשע”ח (1.1.18) התקבלה הודעת האב כי התבקש להופיע בפני וועדה בח’ שנקבעה ליום תענית עשרה בטבת (28.12.17) אך הודיע לעובדת הסוציאלית ולאם כי לא יוכל להופיע מאחר והילדים מסיימים את לימודיהם מוקדם מהרגיל בגין התענית ועליו לאסוף אותם לביתו. לדבריו בקשתו לא זכתה כלל לתגובה והוועדה התקיימה בלעדיו.

עוד הלין האב על התנהלות האם שאינה פנויה דיה להשגחה על הילדים בגין עבודתה ומשכך הילדים נאלצו לשהות יחד עם דודתם במסדרונות קופת החולים ואף ללכת לבדם מרחקים רבים במקומות מפוקפקים המיועדים למכירת סמים והימורים תוך מעבר בכבישים סואנים ומסוכנים. האב הדגיש כי הציע לאם ולפק”ס לסייע בשמירה על הילדים ולהביאם לבית האם כשתשוב מעבודתה אך לא זכה לשיתוף פעולה.

לדבריו, תסמיני השהות במרפאה לא אחרו לבוא כאשר הילדים סבלו מווירוס מלווה בחום גבוה. האב גם הלין כי פעמים שאף אותה דודה לא יכלה לשמור על הילדים והאם נעזרה בבנות שירות לאומי שלא ברור מה טיבם ומסוגלותם לטיפול בילדים (וכבר התריע על כך בבקשה מיום 31.7.17 סעיף 14) והאם מוכנה לכל זאת ובלבד שהילדים לא ישהו עם אביהם.

ביום י”ז בטבת תשע”ח (4.1.18) החליט בית הדין כדלקמן:

מהעיון בבקשת האב מתבקשות שאלות הבהרה ובית הדין מורה לאם ולשירותי הרווחה להגיב בהקדם ועד תום עשרה ימים על השאלות הבאות:

א. מדוע הוועדה נקבעה ליום תענית עשרה בטבת (28.12.17) למרות שהאב הודיע מראש כי לא יוכל להשתתף בוועדה מאחר וצריך הוא לאסוף את הילדים המסיימים מוקדם מהרגיל מפני התענית.

ב. האם בקשת האב לדחות את הוועדה זכתה לתגובה מהאם או משירותי הרווחה.

ג. האם אכן הילדים נאספים ושוהים עם בנות שירות לאומי בשעה שהאב מציע את עזרתו.

ד. האם הילדים שהו עם הדודה במסגרת עבודתה במסדרון קופת החולים ואם הודיעו על כך לאב.

ה. האם אכן הילדים נאלצו ללכת לבדם מרחק רב ולחלוף על פני מקומות מפוקפקים וכבישים מסוכנים כאשר האב הציע עזרתו לאסוף ולהשיב את הבנים לבית האם.

ו. האם הילדים שהו עם האם בעבודתה בימי מחלתם, ומדוע לא ישהו הבנים עם האב כאשר האם אינה פנויה.

ז. בית הדין מורה לשירותי הרווחה לגבש הסדרי ראיה התואמים את שהות הילדים עם ההורים עצמם.

והנה תגובת שירותי הרווחה מיום כ”א בטבת תשע”ח (8.1.18) ותגובת בא כוח האם מיום כ”ג בטבת תשע”ח (10.1.18) אינם עולות בקנה אחד ושניהם לכאורה מחזקים את טענות האב.

בא כוח האם טען בתגובתו כי האב לא פנה לאם בעניין איסוף הילדים ביום התענית (סעיף 6.1. בתגובה) וסיים שם (סעיף 8) ‘ככלל בטוח הוא כי אם האב ימעיט משמעותית בהודעות מסרונים הרי היא תשיב לו על המסרונים’.

הרואה יראה כי תשובות בא הכוח המלומד סותרות זו את זו, ה’ן נסת’ר מחמת’ו.

זאת ועוד, מהנספחים שצירף האב נראה כי אכן הודיע על היעדרותו מהוועדה בהודעה כתובה הן לאם והן לעובדת הסוציאלית.

גם מהנספחים שצירף בא כוח האם נראה כי הניסיון לסייע לאב בהוצאת הילדים ממסגרת הלימודים באמצעות צד ג’ נעשה פחות משעה (!) מאותה שעה שנקבעה לתחילת הוועדה, באופן שברור היה כי האב לא יספיק להשתתף בה.

מהנספחים גם עולה כי טענת האם לעובדת הסוציאלית שהאב לא ניסה להסתייע עמה אינה נכונה שהרי האב שלח הודעה כתובה הן לעובדת הסוציאלית והן לאם.

לגופם של טענות, ציין בא כוח האם כי עבודת האם מקבילה לסיום הלימודים מלבד יום שלישי שהאם מתאחרת בעבודתה ונעזרת בהוריה.

אכן גם בזאת דברי בא כוח האם אינם עולים בקנה אחד עם תגובת שירותי הרווחה כי בימים שהאם מסיימת מאוחר מהרגיל שוהה הבן כחצי שעה עם בת שירות לאומי (סעיף 3 לתגובה). ומדבריהם נראה שמדובר ביותר מיום אחד ושלא כדברי בא כוח האם.

עוד טען בא כוח האם כי הילדים אינם שוהים עם בנות שירות לאומי אלא עם בנות אולפנה ובכל מקרה הילדים אינם שוהים עמם לבדם אלא יחד עם האם (סעיף 10 בתגובה).

והנה גם תגובתו זאת נסתרת כאמור מתגובת שירותי הרווחה הנזכרת כי מדובר בנות שירות לאומי השוהות לבדם עם הילד עד הופעת האם (סעיף 3 לתגובה).

טענת האב כי הילדים שהו עם דודתם בקופת חולים לא זכתה כלל לתגובת בא כוח האם, אך שירותי הרווחה ציינו כי אכן האם נעזרה בדודתה בקופת חולים ואפשרות זאת בוטלה מחמת התנגדות האב. בית הדין מעלה על נס את ערנות האב שהובילה להפסקת הסדר כושל זה שנעשה ללא כל אישור או תיאום.

מתגובת שירותי הרווחה נראה כי אכן היו מקרים שהאם הגיעה לעבודתה יחד עם ילד חולה וכפי שטען האב בעבר, אך גם בא כוח האם וגם שירותי הרווחה לא הגיבו כלל מדוע במקום להופיע עם הבן החולה בעבודה או במקום שהילדים ישהו בחברת אנשים זרים שלא ידוע מה טיבם, לא נעתרה האם לבקשת האב לסייע בשמירה על הילדים. ועל כולם מדוע האם העלימה מהאב כי הבן עמה בעבודה וזאת אף כאשר הדבר היה בזמן שהילדים צריכים לשהות עמו.

כמו כן בתגובות הנזכרות הוכחשה טענת האב כי הילדים חולפים לבדם בדרכם על פני מקומות מפוקפקים וכבישים סואנים אך לא התקבלה כל התייחסות לטענת האב כי המעבר מבית הספר ברחוב ק’ עד המרפאה הנזכרת ברחוב ב’ חוצה תחנות אוטובוסים רבות, לשכת תעסוקה, מעון יום לחולי נפש, בניינים נטושים, שיכון עמידר המאוכלס בקשיי יום, בריכות ומזרקות המסוכנים לסקרנים, שתי פיצוציות הימורים, מרכז הקשר העירוני, שלושה כבישים, וסמטאות ושבילים נוספים. (סעיפים 27-99 לתגובה חוזרת מיום כ”ט בטבת תשע”ח 16.1.18).

האב גם הלין שלא ניתן כלל משקל לטענתו כי האם עשתה שימוש פלילי בתלונות שווא על תקיפה מינית כלפי הילדים ולא נבחנה השפעתה של תלונת שווא זו על מצב הילדים.

לאור כל האמור בית הדין מורה לשירותי הרווחה להגיש בהקדם תסקיר מקיף בעניין המשפחה לרבות המלצות בשאלת המשמורת ותגובות מלאות לשאלות שנותרו פתוחות וכדלהלן:

א. האם התקיימה ועדה במ’ לפני החלטת בית הדין על טיפול במ’ (החלטה מיום כ’ בחשוון תשע”ח (9.11.17) ואף ללא נוכחות האב.

ב. באלו נסיבות נדרשה להתכנס הוועדה לתכנון טיפול והערכה כאמור בהודעת שירותי הרווחה מיום ה’ בתשרי תשע”ח (25.9.17) הנשענת על האמור בתסקיר מיום ל’ באב תשע”ז (22.8.17) בו לא צוין צורך בוועדה זו.

ג. מדוע לא יבוטל הצהרון בפרט במקום שהבן עצמו מבקש זאת יום יום (עמוד 4 לתסקיר שירותי הרווחה מיום כ”א בטבת תשע”ח (8.1.18)) וכאשר האב מוכן לאסוף את הילדים בסיום הלימודים ולהשיבם לבית האם בסיום הצהרון או בשעה שתחפוץ.

ד. מדוע יש צורך לאסוף את הילדים באמצעות בנות שירות לאומי כאשר האב מוכן ומבקש לעשות זאת ומוכן להשיבם לבית האם כשתחפוץ.

ה. האם נבדקה טענת האב אודות שהות הילדים עם האם בעבודתה ובפרט כאשר מי מהילדים היה בסכנה כאשר נפל לבריכה וניצל בנס מטביעה (כפי שטען האב בדיון מיום 21.1.18) וזאת במקום להיעזר באב.

ו. האם הילדים שבו לביתם לבדם למרות שהוצרכו לחלוף במקומות מסוכנים וכבישים סואנים המפורטים לעיל, ו/או מי התלווה אליהם ומדוע לא נעזרו באביהם.

ז. האם נעשה שימוש פלילי בתלונות שווא אודות פגיעה מינית בילדים והאם ניתן טיפול מתאים לילדים.

ח. יש להורות להורים לתקשר להגיב ולשתף פעולה באמצעות הודעות כתובות אודות הילדים.

ט. בהתאם לכל האמור לרבות הודעת שירותי הרווחה מיום כ”ו בטבת תשע”ז (24.1.17) כי לבקשת עו”ס מחוזית לסדרי דין גברת גילה קוגספילד הטיפול במשפחה יעבור לגברת אילנה אלמוג עו”ס לסדרי דין מכ’ ומאחר וכבר התקבלו למעלה מחמישה תסקירים מכ’ הטיפול במשפחה ימשך שם.

י. עם זאת וועדת התיכנון הנזכרת בסעיף ב’ תתקיים במקום המגורים במ’.

יא. בית הדין חוזר ומורה לגבש הסדרי ראיה התואמים את יכולות ההורים.

יב. יש להעביר את ההחלטה גם לעו”ס המחוזית גברת גילה קריסנפלד.

שירותי הרווחה בתגובתם מיום כ’ בשבט תשע”ח (5.2.18) חזרו שוב על התסקיר מיום כ”ח בטבת תשע”ח (15.1.18) בהם אשרו את טענות האב כי הילדים שהו בעבר בקופת חולים אך בעקבות התנגדות האב אפשרות זו בוטלה. כמו כן הסכימו שהאם נעזרת בבנות שירות לאומי אך לא הגיבו מדוע לא תיעזר באב המבקש לשהות עם בניו.

עוד ציינו כדלהלן:

ז. התקבלו תלונות ודיווחים על התנהגות מינית לא מותאמת גיל של פ’ בגן, ואמירות מיניות שאינן תואמות לגילו. עלה חשד לפגיעה, ואכן הילד נבדק. החקירה לא העלתה דבר.

הרואה יראה כי שירותי הרווחה בתגובתם לא השיבו דבר לשאלות בית הדין הנזכרות, מדוע האם לא תיעזר באבי הילדים במקום באנשים זרים ומדוע הילדים הופיעו בעבודתה של האם למרות אותו אירוע בו ניצל הבן מטביעה ואף גם זאת מעבר הילדים במקומות וכבישים מסוכנים, ועל כולם האם אכן נעשה שימוש פלילי בתלונת שווא ואיזה טיפול ניתן לילדים.

משכך קבע בית הדין בהחלטה מיום כ”ט בשבט תשע”ח (14.2.18) כדלהלן:

בהמשך להחלטת בית הדין המפורטת מיום ח’ בשבט תשע”ח (24.1.18) ואחר העיון בתגובתם החלקית של שירותי הרווחה מיום י”ט בשבט תשע”ח (4.2.18) החוזרים על האמור בתסקיר מיום כ”א בטבת תשע”ח (8.1.18) וכמעט ללא מענה לשאלות בית הדין בהחלטה הנזכרת לפיכך מחליט בית הדין כדלקמן:

א. מאחר וזמני השהות של הילדים עם האב והאם שווים לפיכך קובע בית הדין כי משמורת הילדים הינה משמורת משותפת.

ב. בהתאם להסכמת האב וטובת הילדים, החל מיום י’ באדר תשע”ח (25.2.18) האב יאסוף את הבנים מסיום מסגרת הלימודים ללא הצהרון, וישיבם לבית האם (בימי האם) מידית ועל פי בקשתה, אך לא לפני תום זמן הצהרון.

ג. ההורים יתקשרו וישתפו פעולה אודות הילדים באמצעות הודעות כתובות לרבות מחלת מי מהילדים חלילה ודרך הטיפול בו, כאשר בכל מקרה טובת הילד להישאר עם ההורה המשמורן הנמצא בבית.

ד. בית הדין חוזר ומורה לשירותי הרווחה להגיב כנדרש אודות השימוש הפלילי שנעשה בתלונות שווא של פגיעה מינית בילדים, ובאיזו נסיבות עלה חשש זה לרבות תגובות הילד ומקור התלונה, והאם ניתן טיפול מתאים לילדים.

ה. בית הדין מורה להורים לשתף פעולה באבחון הנדרש ביחידה לשלום הילד.

בקשות הצדדים המשיכו להיערם על שולחנו של בית הדין ומשכך ביום כ”ח באדר תשע”ח (15.3.18) בית הדין חזר והורה לשירותי הרווחה להגיש תסקיר משלים לרבות פרטים אודות האבחון שבית הדין התבקש לאשר אותו בדחיפות. ובתגובה מיום ד’ בניסן תשע”ח (20.3.18) נטען כי קיים תור המתנה של מספר חודשים להתחלת האבחון והטיפול.

ביום ג’ בניסן תשע”ח (19.3.18) האב טען כי האם הכניסה לחדר השינה גבר זר ושמו ח. בנוכחות הילדים ובניגוד גמור להסכם הגירושין. האב חזר על הודעתו ביום כ”ג בניסן תשע”ח (8.4.18) וציין כי הבנים דיווחו גם על גבר נוסף שלן בבית ושמו מ.

בית הדין בקש את תגובת האם אך זו בוששה להגיע. לפיכך החליט בית הדין ביום ל’ ניסן תשע”ח (15.4.18) כדלהלן:

לפנים משורת הדין, ובהמשך להחלטת בית הדין מיום ג’ בניסן תשע”ח (19.3.18) (!) ומאחר וחלף פסק זמן התגובה ולא התקבלה כל תגובה מחליט בית הדין כדלהלן:

א. על המשיבה להגיב להודעת האב עד תום שלושה ימים.

ב. בהעדר תגובה יחליט בית הדין בהתאם.

בגין כך התקבלה תגובת בא כוח האם ובית הדין החליט ביום א’ באייר תשע”ח (16.4.18) כדלהלן:

אחר העיון בבקשת המבקש ותגובת המשיבה מבהיר ומחליט בית הדין כדלקמן:

א. בא כוח המשיבה בתגובתו מיום ל’ בתשרי תשע”ח (15.4.18) מבקש להפנות לתגובתו מיום 23.5.18 (כך במקור) אך גם אם נתקן את תאריך התגובה אליה מפנה בא הכוח המלומד, תגובה זו מעולם לא הייתה לעיני בית הדין ואינה נמצאת כלל בתיק.

ב. לגופו של ענין המשיבה בתגובתה (סעיף 5) מאשרת את טענות האב מיום ג’ בניסן תשע”ח (19.3.18) אודות התנהלותה האישית, ובוודאי שאין התנהלות זו עולה בקנה אחד עם הסכם הגירושין מיום ו’ באדר א’ תשע”ו (15.2.16) בו הסכימו הצדדים כדלהלן:

3.3 הצדדים מתחייבים לחנך את הקטינים לכיבוד ואהבת אב ואם ולהימנע מלהסיתם צד כנגד משנהו ו/או כנגד בני משפחותיהם. האם תפעל לכיבוד אורח החיים הדתי של האב ותקפיד על חינוך דתי לקטינים ובתוך כך תמנע מהם צפייה בטלוויזיה ותלבישם בלבוש צנוע.

ג. לאור האמור בית הדין מורה בצו כי בימים בהם הילדים לנים בבית אמם אין להלין עמהם בבית גבר זר נוסף כלל.

האב חזר והתריע ביום ח’ באייר תשע”ח (23.4.18) כי מדיווחי הילדים עולה שהאם ממשיכה להלין בביתה זרים. ובית הדין דרש את תגובת האם.

בא כוח האם בתגובתו מיום י’ באייר תשע”ח (25.4.18) כתב כדלהלן (סעיף 6) :

6. לאישה מותר לעשות הכול בחייה ולאחר גירושיה, ואין לאחד מאתנו להתערב בחייה כל עוד העובדת הסוציאלית אינה מציינת כי בכך יש פגיעה בילדים.

בית הדין בהחלטה מיום י”א באייר תשע”ח (26.4.18) קבע ברורות כדלהלן:

א. בית הדין מפליא לעשות על בא כוח האם ששם עצמו כערכאה שיפוטית ובמחי יד בתגובתו קובע מסמרות ומתיימר לבטל את צו בית הדין המפורש מיום 16.4.18.

ב. בית הדין דוחה במדוכ’ה של אבן וברזל את טענת בא הכוח (סעיף 6 לתגובה) וצו בית הדין אינו צריך חיזוק.

במקביל בית הדין עדיין המתין לתגובת שירותי הרווחה וכפי שהתבקשו בהחלטות רבות ועל כולם בהחלטה מיום י”א באייר תשע”ח (26.4.18) כדלהלן:

בטרם מתן החלטה לבקשת שירותי הרווחה, בית הדין חוזר וממתין לתגובתם המידית בהתאם להחלטה מיום ל’ בניסן תשע”ח (15.4.18) וכדלהלן:

בהמשך להחלטות בית הדין מיום כ”ט בשבט תשע”ח (14.2.18) ומיום כ”ח באדר תשע”ח (15.3.18) ומיום ג’ בניסן תשע”ח (19.3.18) בית הדין מורה בצו לשירותי הרווחה להגיב בהקדם לכל המבוקש בהחלטות עבר עד תום ארבע עשרה יום.

ביום כ”ט באייר תשע”ח (14.5.18) הודיע האב לבית הדין כי בפגישה משותפת עם שרותי הרווחה שהתקיימה ביום כ”א באייר תשע”ח (6.5.18) הוסכם כי ההורים יפנו לאבחון פרטי במקום האבחון ביחידה לשלום הילד. בית הדין בקש את תגובת שירותי הרווחה אודות האבחון ופסק הזמן הדרוש לו.

בתגובת שירותי הרווחה מיום כ”ג בסיון תשע”ח (6.6.18) אישרו את הודעת האב והודיעו כי פסק הזמן הדרוש לאבחון וסיכום תוצאותיו הינו כשלושה חודשים.

והנה ביום ט”ו בסיון תשע”ח (29.5.18) האב פנה לעזרת בית הדין בטענה כי האם ממשיכה להלין זרים בביתה. עוד טען כי ביום י”ג בסיון תשע”ח (27.5.18) יצא מוקדם מעבודתו על מנת לאסוף את הבן עם סיום הלימודים בשעה 12:00 אך בשעה 11:50 התקבלה הודעת האם כי כבר אספה את בנה וזאת ללא כל תיאום מראש.

האם בתגובתה הכחישה את המיוחס לה ומנגד האב חזר שוב על טענותיו הקשות וחזור חלילה ואף הסכים להיבדק בפוליגרף וכפי שבקש כבר בעבר. האם הסכימה לבדיקה ולפיכך החליט בית הדין ביום א’ בתמוז תשע”ח (14.6.18) כדלהלן:

לכל תכלה ראיתי קץ.

מאחר וטענות הצדדים מוכחשות והצדדים מסכימים לבדיקת פוליגרף מחליט בית הדין כדלקמן:

א. זכות כל אחד מהצדדים להציג עד שש שאלות שיועברו לבדיקה, עד תום שבוע ימים.

ב. לאחר קבלת השאלות יחליט בית הדין אם להעביר את כולם או חלקם לבדיקה.

ג. על הצדדים להצהיר בכתב כי נותנים סמכות לבית הדין להחליט בהתאם לבדיקה ושיקול דעתם.

למרות כל האמור ביום י”ג בתמוז תשע”ח (26.6.18) התקבלה הודעת האב כי כשהגיע לאסוף את בנו ביום ח’ בתמוז תשע”ח (21.6.18) מהגן גילה להפתעתו כי הבן כלל לא הופיע לגן, ולחינם הקדים לצאת מעבודתו. האב צרף תיעוד כי רק בשעה 13:38 (!) קיבל את הודעת האם ‘פ’ גם היום לא מרגיש טוב’.

בית הדין קבע בהחלטה מיום י”ג בתמוז תשע”ח (26.6.18) כדלהלן:

א. על האם להציג אישור רפואי מיום ז’ בתמוז תשע”ח (20.6.18) אודות ביקור במרפאה, מצב הילד, ומדוע לא קוימו הסדרי הראיה למחרת ביום ח’ בתמוז תשע”ח (21.6.18) וזאת עד יום חמישי ט”ו בתמוז תשע”ח (28.6.18) בשעה 10:00.

ב. על האם להסביר בתגובה הנזכרת, מדוע עדכנה את האב במצב הבן רק בשעה 13:38 ביום ח’ בתמוז תשע”ח (21.6.18) ולא מבעוד מועד.

ג. בכל מצב חולי חלילה של מי מהילדים, במידה והסדרי הראיה לא יתקיימו, האב זכאי להשלים כל יום שבוטל ביום חילופי אחר וזאת בנוסף להסדרי הראיה הקבועים, ואף ברציפות.

ד. הסדרי הראיה הנוספים יקבעו בהסכמה עד תום ארבעה ימים מיום ההסדר שבוטל.

ה. במידה ובית הדין יידרש להסדרת ענין זה יוטלו הוצאות משפט גבוהים מאד על המשך הטרדות בית הדין.

האם בתגובה מיום י”ד בתמוז תשע”ח (27.6.18) כתבה כדלהלן:

התקשרתי לאב על מנת שפ’ ידבר אתו אך לא היה זמין. נכון, ההודעה נשלחה בזמן מאוחר יחסית אך לפני שעת ההוצאה מהגן. חשוב לי לציין שניסיתי מספר פעמים לחייג אליו אך הוא לא היה זמין.

האם לא ידעה להסביר מדוע לא שלחה את אותה הודעה סתמית מבעוד מועד כאשר לדבריה התקשרה לאב ולא היה מענה. בית הדין רואה בהתנהלות זאת מטרה לשיבוש הסדרי ראיה וניגוח האב על חשבון הילדים.

לאחר שהצדדים העבירו לבית הדין את השאלות לבדיקת הפוליגרף בית הדין הפנה אותם לבדיקה מתאימה במכון ‘אביר שרותי ביטחון אזרחיים’ אך ביום י”ג באב תשע”ח (25.7.18) התקבלה תגובת מכון הפוליגרף כי על מנת לקבל ממצאים חד ערכיים מבקשים הם לזמן את הצדדים להתרשמות על מנת לבנות מולם את השאלות המתאימות.

משכך החליט בית הדין ביום י”ז באב תשע”ח (29.7.18) כי בהתאם למבוקש ולאור הנסיבות בית הדין מסמיך את מכון הפוליגרף לזמן את הצדדים על מנת לבנות מולם שאלו מתאימות ולהציגן תחילה לבית הדין.

אחר שהתקבלה הודעת מכון הפוליגרף כי הצדדים הופיעו בפניו ולאחר שיחות עם הצדדים נבנו שאלות מתאימות שקיבלו את אישור בית הדין.

והנה מתוצאות הבדיקה עולה כי האב דובר אמת בכלל טענותיו לרבות החשדות לפגיעה מינית המיוחסות לו אותם הכחיש בכל עת, וכפי שנדחו על ידי הרשויות. הן אמת כי במענה לשאלה אם השאיר את בניו ללון בצימר ביער השיב בשלילה ונראה כי תשובתו בזה אינה כנה אך כבר הבהיר האב בטרם הבדיקה כי הופיע ביער בשעות הצהרים ואף לן עם בניו בחיק הטבע, אך מעולם לא לן עם בניו ביער, ואפשר ליישב דבריו עם תוצאות הבדיקה.

אולם לעומת זאת מתוצאות בדיקת האם עולה כי טענות האב מקבלות חיזוק משמעותי הן בכך שבקשה מבני משפחתה שיאיימו על האב, והן בכך שהלינה את הילדים לבדם בבית הוריה במקום עם האב, ועל כולם שהלינה בביתה גבר זר בניגוד למוסכם בהסכם הגירושין, וזאת אף לאחר שניתן צו בית הדין וכפי שטען האב.

והנה האב טען כי ביום ח’ בתמוז תשע”ח (21.6.18) כשהבן פ’ לא חש בטוב ולא הופיע בגן האם הודיעה לו זאת רק בשעה 13:38 כאשר הוא כבר הקדים לצאת מעבודתו על מנת לאסוף את הבן לחינם.

ואף שמתוצאות בדיקת האם עולה כי ניסתה להודיע זאת לאב גם קודם, אך האם עצמה בשיחת הבהרה שקדמה לבדיקה הצהירה כי ניסתה להודיע לאב רק בשעה 12:30 לערך ולא קודם. ובכל אופן גם אם נקבל דבריה שאכן ניסתה להודיע לאב, עדיין לא מצאנו מנוח מדוע לא ניסתה להודיע זאת לאב קודם, ובפרט כאשר בסופו של דבר בחרה לשלוח לאב הודעה כתובה בלבד, ובוודאי שאת אותה הודעה יכלה לשלוח מבעוד מועד.

כאמור, האב טען כי בעבר האם אף הסכימה והרחיבה את הסדרי הראיה כאשר הוא היה מוציא את הילדים כמעט מידי יום ממסגרת הלימודים והאם הייתה בעבודתה. הדבר נמשך מספר חודשים עד אשר האב התריע בפני האם אודות מפגש הילדים בבית דודה, שלדבריו הינו עבריין מוכר שריצה בעבר מאסר, עסק בהפצת סמים, ובביתו כלב אמסטף תוקפני המסתובב חופשי. לטענת האב האם בתגובה הודיעה לו כי מעתה הסדרי הראיה ישובו למתכונתם הישנה כפי שנקבע בהסכם בלבד. (שורה 6 בדיון וכן טען בהודעה מיום 7.6.16).

טענת האב מקבלת גיבוי מלא מהודעת שירותי הרווחה שהתקבלה ביום כ”א בתמוז תשע”ו (27.7.16) בה התנצלו על האיחור בהגשת התסקיר וכתבו כי למרות שהתסקיר התבקש כבר ביום ט”ז באדר א’ תשע”ו (25.2.17) אך מאחר ושני ההורים הצהירו כי המפגשים מתנהלים כסדרם, ואף מעבר למה שנקבע בהסכם הגירושין, עריכת התסקיר נדחתה.

משכך פני הדברים בית הדין מתרשם כי האם סמכה על התנהלות האב באופן מלא ולפיכך כשהיה נוח לה הסכימה גם להרחיב את הסדרי הראיה מעבר למה שנקבע בהסכם ללא כל חשש.

כך יש ללמוד גם מהחלטה שהתקבלה בערכאה אחרת ביום כ”ד באלול תשע”ו (27.9.16) שביטלה את צו ההרחקה שניתן לבקשת האם ולפיה, ‘אין הצדקה לאסור על האב להתקרב למוסדות החינוך בהם מתחנכים הקטנים’. ההחלטה נשענת גם על דברי העובדת הסוציאלית שהצהירה בדיון ‘אני יודעת שהילדים אוהבים את אביהם והיה גם מפגש טוב בשבוע שעבר, והאם העידה באוזניי […] האב פועל מתוך רגשות סוערים באהבה רבה לילדיו’.

מכל האמור בית הדין התרשם כי האם מחבלת בקשר שבין האב לילדיו ואינה טורחת לעדכן אותו בהתאם בכל שינוי של איסוף הילדים. התרשמות זאת בוקעת ועולה מהבקשות הרבות שבתיק אפס קצהו תראה וכולו לא תראה בהחלטה זו, ובפרט לאור תוצאות הפוליגרף המצביעות כי האם בקשה מבני משפחתה שיאיימו על האב מחד, ואינה משתפת פעולה בקיום הסדרי הראיה מאידך, ועל כולם טענות האם אודות פגיעת האב בילדים שנמצא מוכחשות גם בבדיקת הרשויות.

בית הדין גם אינו יכול להתעלם ממעשה האם שהלינה בביתה גבר זר בניגוד להסכם הגירושין, וזאת אף לאחר צו בית הדין, ובפרט כאשר הכחשתה נמצאה מוכחשת ואינה מתאימה כלל לאם משמורנית.

לאור כל האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א. הילדים המשותפים יעברו למשמורת האב.

ב. הסדרי הראיה ימשיכו להתקיים כבעבר, ובית הדין חוזר ומורה בצו שלא להלין את הילדים בנוכחות זרים.

ג. הטיפול בילדים ימשיך בהתאם להמלצות שירותי הרווחה ועל ההורים לשתף פעולה ככל שידרשו.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ט’ במרחשון התשע”ט (18/10/2018).

הרב אברהם מאיר שלוש – ראב”ד, הרב שמואל אברהם חזן, הרב רפאל זאב גלב

אל תיתן לחששות שלך לעצור אותך. אתה יכול לייצג בביטחון ובהצלחה בכל בתי הדין!

למידע נוסף מלא פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

× היי! במה אוכל לעזור?