החלטה

בפנינו תביעת כתובה של האישה. כן בפנינו תיק תביעה רכושי. הצדדים גרושים מיום כ"ז בטבת תשע"ז (25.1.17).

וראו האמור בהחלטת בית הדין מיום ז' בכסלו תשע"ז (7.12.16), שם נאמר בין השאר:

הכתובה בסך 555,555 ש"ח (הוצגה לבית הדין).

לאור הצעת בית הדין, שני הצדדים קבלו בקניין פסיקת הכתובה על פי שיקול דעת רחב של בית הדין.

ובכן, בית הדין מאשר את הסכמת שני הצדדים להתגרש.

יש לפתוח תיק לסידור גט.

במידה ותוגש בקשה לאחר הגט לקביעת מועד דיון בשאר הנושאים הפתוחים, בית הדין ישקול קביעת מועד דיון, יתכן ובפני דיין יחיד החתום מטה לשם זירוז ההליך.

כן ראו האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום כ"ח באייר תשע"ז (24.5.17):

לאור בקשה זו, ייקבע עתה דיון בתביעת הכתובה, אשר תיפסק על פי שיקול דעת רחב של בית הדין, ככל שתימצא חבות, כאמור בהחלטה הנ"ל.

כן נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום ח' בתמוז תשע"ז (2.7.17):

כיום טוען בא כוח האישה: הבעל נטש את האישה והילדים לא סיבה. העביר קצת למזונות ילדים. האישה התחננה לשלום בית אך הבעל לא הסכים לשמוע. בתחילה לא נקטה בשום הליך, רק רצתה שלום בית, והבעל דחה אותה. הוא מודה שהוא לא בבית כמעט. הוא עובד קשה. הוא טען שיש לו בעיות של אין אונות, אך יש לו כלי רחצה בעבודה כי יש לו מאהבת. הוא עזב את הבית בגלל המאהבת. בתביעת הגירושין כתב הבעל שיש בעיות בבית. האישה מגדלת שלשה קטינים, ויש בת עם בעיות קשות והיא בטיפולים. האישה עשתה את כל עבודות הבעל. לאחר מכן הוגשה תביעת גירושין חדשה עם עורך דין. הכתב הראשון הוא האמת. כתב התביעה השני של עורך הדין הוא שקר. האישה היא זו ששמרה על הדת בבית. בתקופה שהוא עזב את הבית הוא בילה עם חברים ונשים. לחץ כלכלי הוא לא עילה לגירושין. התביעה בסך מלוא הכתובה. העסק המשותף פורח והורחב. לבעל אופנוע חדש וג'יפ חדש. הדירה נמכרה ונגיש בקשה לפירוק השיתוף בעסק. לא מונה אקטואר בתיק, אך נבקש מינוי אקטואר.

מגיב בא כוח הנתבע: דיון זה נקבע להוכחות אך הצד השני לא הביא הוכחות. היחסים היו לא טובים תקופה ארוכה. הם כמעט התגרשו כמה שנים קודם, בעיקר בזכות אביה היה שלום. העסק לא משגשג, הוא בקושי פרנס את הצדדים. יש להם חובות של כמיליון וחצי ש"ח. התמננו ככונסי נכסים למכירת הדירה. הדירה נמכרה וכל התמורה הולכת לחובות ויישארו מאות אלפי ש"ח לחובות בלא נכס מניב. האישה התלוננה ברשויות המס, ונוספו לשניהם חובות של 200,000 ש"ח. רשויות המס נעלו כל אפשרות לנהל את העסק, והעסק נסגר. הנתבע שכיר כיום. הצדדים נתנו לבית הדין שיקול דעת רחב, האישה רעה ומורדת. היא הטרידה את הבעל משעמום. האישה עקבה אחר הבעל, עם חברותיה, הוצא צו הרחקה כנגדה. יש לנו הוכחות על כך שהאישה שקרנית. בית הדין בהחלטתו מיום ח' בשבט תשע"ו (18.1.16) ובית משפט בהחלטתו מיום כ"ד בטבת תשע"ו (5.1.16) כתבו שהיא לא כנה. בית משפט כתב שלאישה נוהג נפסד שהגישה תביעת מזונות לא ריאלית.

שני הצדדים מצהירים כי יש להם ראיות ועדים להביא לדיון הבא.

ובכן, ייקבע דיון הוכחות.

כן ייחקרו שני הצדדים זה את זה, לקראת הוראה להגשת סיכומים טרם הכרעה. 

כך שהדין להיום נקבע כדיון הוכחות, ושני הצדדים מבקשים היום לחקור זה את זה.

חקירת הצדדים ההדדית

חוקר בא כוח הנתבע (בתיק הכתובה) את התובעת, ואלו תשובותיה לו:

אני תובעת כתובה, הכתובה בסך 550,000 ש"ח. מכרנו את הדירה ואנו בחובות. אני עברתי דירה עם הילדים. לאחר כיסוי המשכנתא נותרו חובות, לא ידוע לי כמה. יש כונסים. יש חובה של כמה מאות אלפי ש"ח. מדי פעם הייתי עובדת בעסק של הנתבע, לא בתלוש, אך הייתי עוסקת בכל הקבלות שלו על סך כ-20,000 במזומן מעבר לעסק. בשנתיים האחרונות של הנישואין עבדתי לסירוגין בחצאי משרות, כי גידלתי ילדים. הבעל לא היה רוב הזמן ויש גם ילדה עם בעיה בוויסות חושי. הילדים במוסדות חינוך עד הצהרים. עבדתי אולי חצי שנה ואולי יותר בשנתיים האחרונות של הנישואין. אז היחסים היו מאוד טעונים, הרבה ויכוחים בגלל החברה הנוכחית שלו, ורבנו על כך שהוא לא נמצא בבית. העסק של הבעל אכן פתוח עד הלילה, והוא עבד הרבה שעות בעסק. היינו בחובות גדולים, אך הוא היה מגיע בשתיים-שלוש לפנות בוקר, ולא היו יחסי אישות, הוא נכנס למיטה ואמר שהוא עייף. ואמר שיש לו בעיה בגלל כדורים של חרדות שלקח. מעולם לא הסתתי את הילדים נגדו, הבעל מדבר אלי בחוסר כבוד, גם לי היו כעסים, היו כעסים הדדיים. לא בנוכחות הילדים. רבנו בעיקר כשהוא היה מגיע הביתה ועל השעות הללו. הוא היה משפיל אותי אני טיפשה ולא שווה. הייתי לבד עם הילדים, הוא קם בשבת מאוחר ואחר כך ראה טלוויזיה. הבעל עזב כי ניהל קשר עם אישה נשואה בשם [ח']. יש לי התכתבויות שלי. לא עקבו אחריו, האישה נמצאת כיום עם הילדים שהם אצלו. בשנה האחרונה כמעט ולא קיימנו יחסי אישות, הוא עזב את החדר ואמר שיש לו בעיה. [ס'], זו מישהי שהוא אמר שהיא ידידה שלו. הוא רשם בטלפון לו את השם [ס'], כדי שלא ידעו שזו [ח'] מתקשרת. לא מכירה [ט']. [ד'] היא ידידה שלו, והוא נסע עמה לאילת. [ה'] היא רחוקת משפחה שהיתה עמו בקשר ועם [ח']. רק ידידים. [ל'], גרושה, נסעה עמו לטבריה לשבת כשהוא היה נשוי. אלו היו ידידות שלו. [ל'] באה עם הבן זוג שלה לטבריה. הבעל היה שם עם הילדים. בסעיף 10 לכתב התביעה כתבתי שהרחבנו את הבית בשל מצב כלכלי טוב, הבית נרכש ב 680,000 ש"ח, ומשכנתא אולי 600,000 ש"ח. הנתבע התנהל לבד עם הכספים אז, רק הוא נגע בחשבון, עסקים נרשמו על שמי ואני סוחבת עלי חובות בגלל זה, הדירה נקנתה בגלל עקשנות שלו שהוא רצה את הבית. העסק אכן שגשג. לקחנו אף הלוואה מהוריי 260,000 ש"ח. הבעל היה בבדיקות, פינו אותו באמבולנס לבית חולים, לא אושפז, התקף חרדה, וקיבל כדורים לחרדות. זה מהעומס והלחץ. עד לכניסת הגב' [ח'], הנישואין היו טובים, אף שהיו לנו ויכוחים וההורים ניסו לגשר בינינו. אין תביעות קודמות בתיקים. לא היינו בחו"ל לפני הפרידה, אך הבעל נסע עם חברים לחופשות בחו"ל. בתחילה בקשתי שלום בית, לא אספתי חומר על הבעל שנה לפני הפרידה. לא אני אספתי עליו מסמכים. הבעל היה שם דברים ולא אספתי. לא התכוננתי.

חוקר בא כוח התובעת את הנתבע, ואלו תשובותיו לו:

ראיתי את הילדים לאחרונה בשבת שעברה. עבדתי עד 1-2 לפנות בוקר ולא ראיתי אז את הילדים, האישה טיפלה בילדים, ואני עזרתי דרך הטלפון. בעת שהאישה כן עבדה, היא גם טיפלה בילדים. לא פתחתי מספר עסקים וחנויות על שם האישה, היא פתחה עסקים וחנויות ואני עזרתי. זה היה הרעיון שלי, כי היא לא עבדה, ולא עזרה לכלכלת הבית. זו אחת הסיבות לגירושין. הילדה היתה צריכה טיפולים לפחות שלוש פעמים בשבוע, הקטן לא היה צריך. היא יכלה לעבוד אך שגידלה ילדים. אכן בתביעת הגירושין כתבתי בעיקר שהיא לא עזרה בכלכלה. אנחנו באיחוד תיקים כבר 4-5 שנים, שנינו לא יכולים לנהל חשבון עם שקים ואשראי, אני לא משתמש בחשבון של אחותי. אני לא מבצע עסקאות בחשבון של אחותי.

בקשה למתן צו לחשיפת מסמכי אחות התובע

במהלך החקירה מציג בא כוח הנתבעת (בתיק הרכושי) תשלומים לטובת התובע מחשבון הבנק של האחות והפקדת כספים לחשבון זה. ומגיב התובע לחקירות בא כוח הנתבעת:

אחותי משלמת ואני נותן לה כסף. טלפון ומזונות אני משלם משם. אני מחזיק כרטיס אשראי של אחותי למקרה הצורך. אין עסק של אוטומדיה. מכרתי את העסק ב 20,000 ש"ח ללא  הסכמת האישה. אכן אני נוסע בג'יפ חדש ושואל אותו מבעל הבית שלי. גם באופנוע חדש אני נוסע ושואל אותו מאחותי.

כאמור, מציג בא כוח הנתבעת דפי הפקדות של התובע לחשבון של אחותו, הפקדות על סך 3500 ש"ח, 5000 ש"ח, 2250 ש"ח. הוא מבקש מתן צו לגילוי חשבון הבנק של אחות התובע לשם התחקות אחר הכנסות העסק של התובע.

סמכות בית הדין למתן צו כנגד צד ג' לבחינת הברחות כספים

טוען בא כוח הנתבע: אני מתנגד. אין לבית הדין סמכות לכך.

באשר לכך, בית הדין העיר בדיון כי כבר נתנה החלטת בית הדין כדלהלן שיש לו סמכות לדון בכך.

ונזכיר, בהחלטת בית הדין מיום כ"ט בתשרי תשע"ח (19.10.17) כבר נאמר עקרונית באשר לכך:

בניגוד לעמדת המשיב, לבית הדין ישנה סמכות להתחקות אחר הברחות כספים במסגרת תיק לחלוקת רכוש, אף אם הכספים הוברחו לצד ג'.

ברם, הדבר לא ייבחן טרם הצגת ראיה או אסמכתא לכך כי המשיב הפקיד את הכנסותיו מהעסק לחשבון שעל שם אחותו.  

כך שלעמדת בית הדין, לבית הדין סמכות להתחקות אחר הברחות כספים במסגרת תיק לחלוקת רכוש, אף אם הכספים הוברחו לצד ג'.

ונפרט.

ככלל, בית הדין רשאי לדרוש המצאת מסמכים והוכחות מכל אדם או גוף אם ראה שיש צורך בכך לבירור העניין שבפניו. סמכות זו מוסדרת בהוראת תקנה פג לתקנות הדיון:

פג. בית-הדין רשאי, לפי שיקול דעתו, להזמין כל אדם או לדרוש המצאת מסמכים והוכחות, אם ראה צורך בכך. הוצאות עד שהוזמן, כאמור, יקבעו על ידי בית-הדין וכן יוחלט מי ישא בהם, לפי העניין – אוצר המדינה או מי מהצדדים.

ואף מעוגנת בהוראת סעיף 3 לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956:

בית דין, כשהוא דן בענין שבשיפוטו, רשאי להזמין כל אדם לבוא לפניו כדי להעיד או להגיש מסמך שברשותו, והכל במידה הדרושה לבירור העניין.

הרי לנו שבסמכות בית הדין להורות בצו לכל אדם או גוף ככל שיופיע להעיד או להגיש מסמך שברשותו, וזאת בתנאי שהוא דרוש לבירור העניין שבשיפוטו.

וראה עוד לעניין זה בבג"ץ 7828/15 (מיום ו' בכסלו תשע"ו – ‏18.11.15) העוסק בזימון עדים, שם אישר בית המשפט העליון פרקטיקה להזמין לדיון קרובי משפחה ואנשים בסביבתו של סרבן גט – פרקטיקה שנוקטים בתי הדין במקרים של "אין ברירה", כדי לקבל מידע וכדי לנסות להסתייע במקורביו של סרבן הגט כדי לשכנעו לתת גט, מאחר שהיא מעוגנת למעשה בתקנה פג לתקנות הדיון, וכפי שקבעה כב' השופטת ע' ברון:

לדעת העותר, החלטת בית הדין הרבני הגדול ניתנה שלא בסמכות, ובנסיבות שלטענתו מצדיקות את התערבות בית משפט זה בשל פגיעה בזכויות יסוד שלו. ואולם, תקנה פג לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, מורה כי: "בית-הדין רשאי, לפי שיקול דעתו, להזמין כל אדם […] אם ראה צורך בכך." למקרא ההחלטה נושא העתירה, ברי כי בית הדין הרבני הגדול מצא צורך בזימון האישים שפירט (חמישה במספר) בניסיון להביא לסיום הפרשה. לנוכח הוראת התקנה האמורה, ובשים לב לכך שמדובר בהחלטת ביניים, לא מצאנו כי יש עילה להתערבותנו בהחלטה על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה.

עם זאת, מאחר שהחלטות מעין אלה המבוקשות בתיק עלולות להיות כרוכות בפגיעה בפרטיות של צדדי ג' (אחות התובע), יש לבית הדין להשתכנע ברלבנטיות ובחיוניות של המסמכים או המידע המבוקש לצורך ניהול המשפט וביסוס התובענה, תוך שימת לב לעובדה כי צדדי ג' אינם בעלי דין אלא צדדים זרים להתדיינות. לשם כך, יש על בית הדין לערוך איזון בין הזכויות ולערוך בירור האם הפגיעה הצפויה בפרטיות של צדדי ג' היא לתכלית ראויה, הכרחית, ומידתית, המצדיקה את גילוי המסמכים. במסגרת האיזון הראוי, יש לקחת בחשבון את העובדה כי הדיון בבית הדין הרבני, המוסמך לדון בהליך, נערך בדלתיים סגורות, ולכן הפגיעה בפרטיות – אם ובמידה שהיא בלתי נמנעת, מוגבלת בהיקפה והמידע אינו הופך נחלת הכלל.

לעניין זה אף נצטט את דברי בית הדין הרבני האזורי נתניה בתיק 851788/2, ניתן ביום ט"ו באייר התשע"ב (7.5.12):

הדבר ידוע שבהליכים משפטיים זכותו של צד מן הצדדים להגיש בקשה לגילוי מסמכים אם גילוי המסמכים יוכל להביא לגילוי האמת ואף שיש בדבר משום פגיעה בפרטיות. אך הדבר נתון לשיקול דעתו של בית הדין האם להוציא צווים כמבוקש. והוא הדין במקרה כעין שלפנינו. בנסיבות מסוימות זכותו של צד מן הצדדים להגיש בקשה להוציא צו שיורה לחברת הסלולאר גילוי תוכן מסרונים שנשלחו, אך ברור שבית הדין לא יוציא צו כנ"ל, אלא אם ישתכנע שיש צורך אמיתי בדבר וגילוי תוכן המסרונים יוכל להביא לבירור האמת.

מהאמור נראה שבסמכות בית הדין ליתן את הצו המבוקש בכפוף לעריכת האיזון הנכון בהתנגשות שבין הזכות לבירור וחקר האמת והוצאת דין אמת לאמיתו, לבין הפגיעה בהגנת הפרטיות של צדדי ג'.

לאור כל האמור ולשם בחינת טענות הנתבעת כי החברה של שני בעלי הדין לא נמכרה כדין והתובע ממשיך לסחור בה מנהג בעלים, ולאחר העיון בחומרים שכבר הוצגו והתרשמות כי קיים חשש שאכן הבעל מנהל את העסק שלו דרך חשבון הבנק של אחותו, בית הדין נעתר למתן הצו המבוקש לחשיפת מסמכי אחות התובע, כפי שיפורט להלן.

ברם, כדי לצמצם את הפגיעה בצדדים שלישיים (אחות התובע), בית הדין קובע שהחומר יומצא בשלב ראשון לעיון בית הדין בלבד, בית הדין יעיין תחילה במסמכים הרלבנטיים ויחליט האם יש מקום להעבירם לצד שכנגד או לקבוע דיון בסוגיה זו בהתאם לחומרים שהומצאו.

שימוש ראייתי במסמכים שהושגו תוך כדי פגיעה בפרטיות

עוד טוען בא כוח הנתבע:

המסמכים הושגו בדרכי מרמה והם נגנבו ולכן אין לעשות בהם שימוש.

מגיב לאחר מכן בא כוח הנתבעת:

האישה שותפה בעסק, ויש לה זכות להחזיק את המסמכים. המזונות משולמים מאותו חשבון, אף הוצאות טלפון משולמים משם, כן הוראת קבע לקופ"ח משולמים משם. זה לא סביר שהאחות תשלם לו את הכל, אף כרטיס אשראי יורד מהחשבון של אחות הנתבע. את התלושים שהצגנו, הנתבע הפקיד וחתם בשם אחותו. אבקש לתת צו לבנק מזרחי, להוכיח שכל כספי העסק המשותף הופקדו לחשבון זה. אגלה מה ההכנסה האמתית של הנתבע, אגלה שמכירת העסק היא פיקטיבית, עובדים בעסק כל היום, העסק נשאר אותו עסק, אך החליפו בעלים. הוא מנהל את העסק ויש לו ג'יפ חדש ואופנוע חדש. לא הגיוני שזה מהבוס. אוכיח באמצעות הצו שהמכירה פיקציה.

ומוסיף:

המועד הקובע לא שייך פה, כי המכירה לא חוקית, אבקש לבטל את המכירה כי זה עסק רווחי.

מוסיף בא כוח התובע:

גם אבי האישה עזר לבני הזוג מחשבונו, וכך עשתה אחותו, כדי לעזור ולשלם.

בשלב מסוים התובע מגיב לשאלות בית הדין:

אחותי עובדת שכירה בבית ספר לילדים עם בעיות התנהגות, היא מדריכה שם, אין לה עוד עבודה. בתחום זה היא עובדת כבר הרבה שנים. היא עובדת משמרות. המשפחה של התובעת לא הסכימה לעזור דרך החשבון שלה, ואחותי הסכימה לעזור. הכל שולם דרך אחותי. כל מה שאחותי שילמה, אני החזרתי לה כספים אלו. אני נתתי לה את הסכומים הללו ביד, והיא הפקידה. לקחתי הלוואות לשם כך, ושקים שפרטתי של לקוח. אחותי עושה את החשבון. אכן הופקד בחודש אחד 7250 ש"ח בשתי הפקדות, ואלו ההוצאות שהיו לאחותי עבורנו באותו חודש, ואני השבתי לה זאת. בחודש אחר נתתי לאחותי רק 3500 ש"ח כי זה מה שהיה לי לתת, אני נותן רק מה שיש לי לתת.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים ההדדיות ועיקרי התנהלות הדיון.

ובכן, בית הדין משער כי הנתבעת (בתיק הרכוש) מצאה בין מסמכיו של התובע (בעלה לשעבר) דפי הפקדה, ושם גילתה את המסמכים הנצפים כהפקדות שלו לחשבון הבנק של אחותו, עובדה אשר למעשה התובע לא מכחיש, אף שמסביר את ההפקדות הנ"ל בהסבריו שלו, וכפי המתואר מעלה.

אך השאלה הנשאלת היא, האם נוכל לעשות שימוש משפטי בחומרים הללו, שכנראה לא הושגו ברשות, כדי לבחון את טענת הנתבעת כי התובע ממשיך לנהל את החברה שבבעלותם, והחברה פעילה ומניבה הכנסות. 

ראשית נשיב, למעשה אין אנו נזקקים כבר למסמכים אלו לשם הוכחה על העברות כספים בין התובע לאחותו, שהרי התובע עצמו כבר הודה בכך במהלך הדיון (לאור החומרים שהוצגו) וכפי המתואר לעיל, ודי בכך כדי לדחות את ההתנגדות לשימוש בחומר זה.

ועוד נוסיף – גילוי האמור במכתבים, מסרונים, מיילים וכדו', וכל שכן המצאת חשבונות בנק כפי הנדון בתיק דנן, אינם מהווים פגיעה בפרטיות כשלעצמה, כפי שהיה במקרה שדן בו בית המשפט העליון בבג"ץ 6650/04 כשהבעל צילם את אשתו מקיימת יחסי אישות עם גבר זר, שאף אדם בר-דעת לא יסכים שיצלמוהו ויחדרו לפרטיותו במקרה כזה. מה שאין כן בחשיפת התכתבות או מסמכים אחרים, אין בהם משום פגיעה בפרטיות כשלעצמה, אלא התנגדות בעל הדין שכנגד להצגתם, שהיא עלולה לנבוע מהרצון למניעת גילוי האמת כדי שלא יסתרו טענותיו.

מאחר שמוטל על בית הדין לברר את האמת, עמדתנו היא שככל שבית הדין מתרשם כי לגילוי המסמכים יש השלכה על מהימנות טענותיו של בעל הדין המתנגד ובחשיפתם תוכח האמת וייעשה דין צדק, בית הדין יתיר לבעל הדין להציג את החומרים הראייתיים המצויים תחת ידו, אף שהושגו תוך חדירה לפרטיות הצד שכנגד.

באופן דומה פסק בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט פ' מרכוס) בתמ"ש 10350/03 ק.א. נ' ק.נ. (פורסם בנבו, 9.5.2005), במקרה של בני זוג הגרים בנפרד, והאישה טענה כי הבעל חדר לביתה ונטל משם את יומניה:

ז) נראה כי המשיב בחר לקחת את החומר כדי לעשות בו שימוש בבית הדין הרבני ולהתגונן בפני תביעת הכתובה בטענה שהאישה הנה אישה מורדת. גם אם הדרך שבחר לעשות זאת מעוררת אי נוחות מסוימת, רשאי היה לעשות זאת והשימוש בחומר המצולם בבית הדין, הוא לגיטימי (כפוף, כמובן, לסמכות המלאה של בית הדין לפסוק בדבר קבילות הראיות ומשקלן).

וכן בתמ"ש 30600/04 ש.ה. נ' ג.ג.ה. (פורסם בנבו, 15.3.2005), במקרה דומה למקרה שבפנינו, בו פרץ הבעל לתיבת המייל של האישה, ובה גילה על קשריה של האישה עם גבר זר, פסק השופט יעקב כהן בסעיף 20 לפסק הדין כי:

מעבר לדרוש יאמר כי חרף היות החדירה הבלתי מורשית של הנתבע להתכתבותם של אשתו ומאהבה בגדר פגיעה בפרטיות, מעניק פרק ההגנות בסעיף 18 (2) (ג) לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981 הגנה למי שמבצע פגיעה בפרטיות בתום לב לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע.

החלת אחת ההגנות על הפוגע בפרטיות מסירה בהתאם לסעיף 32 לחוק זה מכשירה אף את הפסול הנופל בראיה המושגת תוך פגיעה בפרטיות והיא הופכת להיות ראיה כשרה לכל דבר ועניין.

המסקנה העולה מפסקי הדין היא, כי ככל שיעשה צד לדיון שימוש בחומר שהושג כדי להגן על אינטרסיו האישיים, גילוי האמת, עשיית צדק ומניעת עיוות דין, למרות העוול והפגיעה בפרטיות של הצד השני (ובנידון דנן, פגיעה בפרטיות של התובע בנטילת מסמכיו בלא רשותו), קמה לו הגנה לפי סע' 18 (2) (ג) לחוק, שכן הדבר נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע.

משכך, בית הדין אינו מוצא עילה מוצדקת להיעתר להתנגדות התובע שלא לעשות שימוש בחומרים שהמציאה הנתבעת והשייכים לתובע.

טענות נוספות

באשר לכתובה, משיב הנתבע לחקירות בא כוח התובעת:

את [ח'] אני מכיר כ 4 שנים, כיום היא בת זוג שלי. הכחשתי ואני מכחיש כי בגדתי אתה. אכן [ח'] חתמה לי פעם אחת ערבות על יציאה מהארץ כשהיינו נשואים. היא מאמינה בי ולכן חתמה לי ערבות. אני לא שומר שבת ולא צם ביום כיפור.

בא כוח הנתבע מבקש לזמן עדים בתיק הכתובה. כן מבקש החלטה באשר לחשבון הבנק של האחות, ומבקש כי אם ינתן הצו, מבוקש לדחותו בשלושים יום, כדי שהנתבע יוכל לערער. ומוסיף: הכל נעשה על ידי אחות הנתבע. 

בית הדין לא איפשר חקירה חוזרת של בא כוח הנתבע את הנתבע, משום שצד שני לא קיבל זכות זהה וכן משום שלא נדרש הליך כזה בתקנות הדיון.     

דחיית הבקשה לקיום דיון הוכחות נוסף

כאמור, בא כוח הנתבע (בתיק הכתובה) מבקש להביא עדים נוספים.

ברם, בית הדין לא יאשר זאת, וכפי שיובהר להלן.

הדין הנ"ל להוכחות שהתקיים היום נקבע כבר בהחלטת בית הדין מיום ח' בתמוז תשע"ז (2.7.2017) שם נאמר בין השאר:

שני הצדדים מצהירים כי יש להם ראיות ועדים להביא לדיון הבא.

ובכן, ייקבע דיון הוכחות.

כן ייחקרו שני הצדדים זה את זה, לקראת הוראה להגשת סיכומים טרם הכרעה.

כך שבית הדין הכריז כבר אז כי התיק לקראת הוראה להגשת סיכומים טרם הכרעה, והיה על הצדדים להתארגן כבר מאז להמצאת עדים, ככל שהיו להם עדים. ואכן, לבא כוח התובעת אין עדים נוספים להעיד. ברם, בא כוח הנתבע לא ביקש בכל התקופה לזמן עדים לדיון ההוכחות הנ"ל, ורק לאחרונה, לפני כמה ימים, הגיש בקשה לזימון כמה עדים.

ובהחלטת בית הדין מיום י"ב מרחשוון תשע"ח (1.11.17) נאמר אודות בקשה זו:

בקשת בא כוח הבעל להזמנת עדים הוקראה.

קבוע דיון ליום ט"ז במרחשוון תשע"ח (5.11.17), לאור החלטת בית הדין מתחילת יולי שנה זו.

ואכן האפשרות לזימון עדים הינה זכות בסיסית שנקבעה במשפט הישראלי ובהלכה, כאמור בבקשת המבקש, אך לא בערבו של דיון.

אף לעדים יש שגרת יומם, והם זכאים להתארגן מראש לדיון, ולא לזמנם לדיון מרגע לרגע.

לאור האמור, הבקשה לזימון עדים נדחית בשלב זה.

להבא, מבוקש להגיש בקשות מעין אלו בטרם עת ולא ברגע האחרון.

כך שבית הדין כבר אמר את דברו באשר לבקשה זימון עדים המוגשת בערבו של הדיון.

ברם, כאמור לעיל, כיום מבקש בא כוח הנתבע לקבוע דיון נוסף להעדת העדים שביקש.

ובכן, בית הדין רואה בבקשת בא כוח הנתבע לקיום דיון נוסף והבאת עדים נוספים, כניסיון למשוך זמן בתיק, ולהרחיק מאת הנתבע את תביעת הכתובה, ובית הדין לא ייתן ידו להתנהלות לא כנה מעין זו.

כאמור בהחלטת בית הדין המצוטטת לעיל, בית הדין שאף לגשת לסיכומים לאחר הדיון הנוכחי, ואין סיבה להיעתר לבקשת הנתבע כיום לזימון עדים, בקשה שהיה יכול להגיש כבר לאחר החלטת בית הדין מתחילת יולי שנה זו, ויתכן ועדות העדים היתה נשמעת כבר בדיון האחרון שהתקיים. 

ואף נזכיר טענת בא כוח הנתבע עצמו בדיון מיום ח' בתמוז תשע"ז (2.7.17):

מגיב בא כוח הנתבע: דיון זה נקבע להוכחות אך צד שני לא הביא הוכחות.

כך שלשיטתו, כבר אז היה עליו להביא את ראיותיו, אך כבר אז לא נהג כן.

וראו האמור ברמ"א חושן משפט סימן ט"ז סעיפים א' ב' באשר לאי מתן זמן נוסף להצגת ראיות לבעל דין שאינו עומד בזמנים ומנסה למשוך זמן בתיק.

לאור כל האמור, בקשת הנתבע לקיום דיון נוסף להעדת עדים נדחית, ובית הדין מורה על הגשת סיכומים לתיק לקראת הכרעה. 

מסקנה

לאור כל האמור לעיל, בית הדין מורה כדלהלן:

א. בקשת הנתבע לקיום דיון נוסף להעדת עדים נדחית.

ב. לאחר סיום חקירת שני הצדדים ואי הבאת עדים לדיון שהתקיים, בית הדין מורה על תום הפרק הראייתי בתיק.

ג. בית הדין מורה על הגשת סיכומים לתיק באשר לתביעת הכתובה. התובעת תגיש סיכומיה בתוך 21 יום, וסיכומי הנתבע יוגשו בתוך 21 יום מעת קבלת סיכומי התובעת. 

ד. הסיכומים לא יעלו על 4 עמודים בגודל אות וגופן המקובל. 

ה. בית הדין מוציא צו לגילוי דפי בנק, פירוט עסקאות בכרטיסי אשראי ויתרות בחשבון (ממועד פתיחת החשבון ועד עתה ולא יותר משנה אחורה) על שם [ז'] בבנק מזרחי טפחות סניף […] מספר חשבון […] (הצו יוצא בהחלטה נפרדת).

ו. המסמכים יומצאו לבית הדין הרבני חיפה, ויועברו בשלב ראשון לעיון בית הדין בלבד.

ז. בית הדין יעיין תחילה במסמכים הרלבנטיים ויחליט האם יש מקום להעבירם לצד שכנגד או לקבוע דיון בסוגיה זו בהתאם למסמכים שהומצאו.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ח במרחשון התשע"ח (07/11/2017). הרב יצחק אושינסקי – אב"ד      הרב דוד גרוזמן  הרב אברהם דב זרביב