מידע מקצועי

מעגן שהפך עורו ותובע גירושין בעוד אשתו העגונה דורשת עתה לדון ברכוש תחילה 220814-10 – ביה”ד פ”ת

החלטה

לפני בית הדין מונח תיק תביעת הבעל לגירושין.

תחילתו של תיק זה בחודש אוקטובר 1998 כאשר האישה היא שפתחה תיק והגישה תביעת גירושין נגד הבעל.

הצדדים התגוררו בארצות הברית והאישה עזבה את ארצות הברית עם ילדיה על רקע סכסוכים ומשברים בחיי הנישואין.

בתאריך (3.11.1998) התקבלה תגובת הבעל בה טען הבעל:

האישה טוענת שאני מתעלל בה נפשית וגופנית – ההפך הוא הנכון: היא זו שלא מכבסת לי, לא מכינה לי אוכל, מתנזרת ממני, בזמן שאני משלם את כל הוצאות הבית. מעולם לא עבדה, לא חסכתי כלום מהבית ובטח לא מהילדים שלי שהם מאור עיניי, אפשר לשאול אותם.

היא טוענת שאני שותה משקאות חריפים – שקר; סמים – שקר, גם סיגריות רגילות אני לא מעשן.

היא טוענת שאני מכה אותה – שקר; היא טוענת שאיימתי לרצוח אותה – שקר, היא זו שאיימה לרצוח אותי […]

הבעל טען:

אם תשאלו למה היא עושה כל זה, אגיד לכם בפשטות: היא חושדת שלפני שמונה שנים בערך היה לי רומן עם בת דודתה – מעולם לא שאלה אותי אם זה נכון, כמובן אין בזה שום אמת […] ריבונו של עולם, האם זה מצדיק להרוס חיי משפחה, ובמיוחד להרוס את חייהם של ילדיי? מה הם אשמים? איפה הצדק? כך חוטפים ילדים מהבית שלהם, בלי שאבא ייתן להם נשיקה? בלי לדעת מה יהא גורלם? אני מבקש מכם להחזיר את ילדיי הביתה לאבא שלהם, לבית ספר שלהם, לחברים שלהם – הילדים הם שמחת חיי ובלעדיהם חיי הם כלום.

בחודש דצמבר 1999 שוב פתחה האישה תיק תביעת גירושין בבית הדין.

התיקים הנ”ל נסרקו במערכת המחשוב של בית הדין ומעיון במסמכים עולה כי כבר בשנת 2000 פנה בית הדין פתח תקווה לבית הדין ‘עין משה’ בניו יורק לבקש ולהשתדל מאוד אצל הבעל שיסכים לתת גט לאשתו, בית הדין ציין שהצדדים “כבר חיים בנפרד זה שלוש שנים ולא נראית תקווה לשלום”.

כבר בשנת 2000 כתבה האישה לבית הדין כי במשך שנתיים וחצי היא חיה בארץ עם שלושת ילדיה וכי על פי הצהרתו של הבעל – לעולם לא ייתן לה גט.

מכתב בית הדין ניו יורק התקבל בבית הדין פתח תקווה בתאריך 29.3.2000.

האישה ביקשה מבית הדין להכיר בה כמסורבת גט ולנסות להתירה מעגינותה.

בחודש מאי 2001 הגישה האישה שוב בקשה לפני בית הדין ובה ציינה האישה שכל רכושם של הצדדים נמצא בחו”ל ויש הליכים המתקיימים בבית המשפט האזרחי האמריקאי.

כמו כן ציינה האישה ששני בניה “נסעו לביקור לחו”ל אצל אביהם בקיץ שעבר וחזרו ‘שטופי מוח’, ומאז אינם לומדים כהלכה ומבקשים לעבור אצל אביהם”.

בכ”ו בסיוון תשס”א (17.6.2001) פנה בית הדין פתח תקווה שוב לבית הדין בניו יורק במכתב שבו ציין בית הדין כי בהתאם למכתב ששלח בית הדין ניו יורק, הבעל מעכב את הגט לאשתו מפני שהיא מונעת את ביקורי הילדים אצל אביהם ומשום שהיא לקחה כספים. בית הדין פירט את תגובת האישה שהופיעה לפני בית הדין ושלטענתה הבנים נסעו לחו”ל לביקור אצל אביהם ויש לבנים קשר עם אביהם.

האישה פנתה לבית הדין אחת לכמה שנים.

בחודש מרץ 2002 שלח בית הדין בניו יורק תנאים שאותם ביקש הבעל כתמורה למתן גט, כאשר חלק מהתנאים הם ביטול מוחלט של כל החוב בביטוח הלאומי ובהוצאה לפועל וויתור מוחלט של האישה על הרכוש שברשותו והסכמה שהרכוש כולו יעבור לילדים, ביטול כל התביעות המשפטיות המופעלות כנגדו, ביטול שאר החובות והעמדת שני ערבים שישפו אותו אם תחליט לתבוע אותו בשם הילדים.

בחודש יולי 2002 פנה בא כוח האישה לבית הדין וציין כי הבעל מאיים על האישה כי לא ייתן לה גט לעולם. אשר לבקשת הבעל כי הבנים הגדולים יבואו לבקרו בארצות הברית כדרישה למתן הגט כתב בא כוח האישה: “כיום בניו הגדולים של הנתבע אף מתגוררים אתו בארצות הברית, ועל אף זאת אינו נותן גט לאשתו וממשיך ומנסה לסחוט עוד ועוד ממנה.”

בחודש אוגוסט 2003 כתבה האישה לבית הדין כי זה חמש שנים שמסרב הבעל לתת לה את הגט ומתנה את הגט בוויתור על כל הרכוש המשותף בארצות הברית. האישה הצהירה כי נתמכת על ידי ארגונים מתנדבים, חיה בשכירות ומפרנסת את עצמה וביקשה להכיר בה כעגונה.

בחודש ינואר 2004 התקבל בבית הדין מכתב מנהל בתי הדין דאז הרב אליהו בן דהן שבו ציין כי הרב גמליאל, האחראי על תיקי עגונות בהנהלת בתי הדין, נפגש בזמן היותו בארצות הברית עם הבעל והבעל הצהיר בפניו כי הוא מוכן לגרש את אשתו אולם עומד ביניהם פער גדול של דרישות כספיות. האישה מוכנה להתגרש ולוותר על יתר התביעות תמורת 200,000 דולר שהבעל ישלם לה, והבעל מוכן לתת לה 20,000 דולר בלבד. הרב גמליאל ציין כי למעשה האישה מעוניינת רק בהטבות כספיות ומעדיפה להישאר במצב זה, תוך שתסתפק בשלב זה באישור שהיא אישה עגונה כדי שתוכל לקבל סיוע מהביטוח הלאומי.

בתאריך י”ב בסיוון תשס”ד (1.6.2004) נתן בית הדין את החלטתו שלפיה הבעל מוכן באופן עקרוני לגרש את אשתו בתנאי שתסכים לתנאיו הממוניים, “עד עתה לא הצליחו להגיע להסכם ביניהם ולכן לא בוצע הגט בפועל.”

בתאריך כ”ו בתמוז תשס”ה (2.8.2005) התקבלה בקשת האישה:

במשך שבע שנים מסרב בעלי בנפרד לתת לי גט וכל פעם בטענה אחרת, כל הנושאים הפיננסיים והרכוש הנמצא בחזקתו, כאשר מסרב לתת לי את חלקי, נדון כרגע בבית המשפט בארצות הברית. אבקשכם להפריד בין הנושאים ולדון אתו במתן גט לאלתר או לחילופין להכיר בי כעגונה מפני שכל מעשיו הם לצורך סחבת וכדי למנוע ממני את זכותי להתגרש ממנו.

בתאריך ל’ בתשרי תשס”ו (2.11.2005) התקיים דיון בבית הדין במעמד האישה אשר הצהירה בפני בית הדין כי בכפוף למתן הגט היא מוחלת על כל מזונות העבר שנפסקו עבורה ואשר לדבריה מעולם לא גבתה וכן מוחלת על כל דמי מזונות הילדים שלא נגבו על ידה ומוכנה לסגור ולבטל את התיק בהוצאה לפועל לגביית המזונות בכפוף למתן הגט.

בפרוטוקול הדיון מופיע כדלהלן:

בסיכום: האישה מוכנה לבטל את כל תביעותיה מהעבר וביטול גביית חיובי מזונות מן העבר וכל שיישאר הוא פירוק שיתוף בארצות הברית ומוכנה לקבל גט גם קודם לסיום ההליכים בפירוק השיתוף, האישה מאשרת בחתימתה את כל האמור לעיל.

בהחלטתו מתאריך ל’ בתשרי תשס”ו (2.11.2005) הורה בית הדין למזכירות לשלוח את פרוטוקול הדיון הנ”ל לבית הדין בארצות הברית כדי שבית הדין יזמין את הבעל אליו ויודיעו לו על הסכמת האישה הנ”ל.

בית הדין הוסיף כי אם ייאות הבעל יסודר גט בין הצדדים וכי אם ולא יסכים להצעת האישה – עליו לשלוח לבית הדין את תגובתו והצעה חילופית מצידו לסידור גט פיטורין.

בתאריך כ”ג בשבט תשס”ו (21.2.2006) התקבלה בבית הדין בקשת האישה:

ברצוני לבקשכם לפנות לבית הדין בארצות הברית כי אם הלה לא יגיב תוך שלושים יום, אני חוזרת בי מוויתורי על חובו שהוא חייב לי בסך 350,000 ש”ח מזונות שהם מזונותיי ומזונות בתי. פעלתי לפנים משורת הדין והסכמתי לוותר עליהם ואינני מוכנה לחכות יותר. אם הבעל לא ישיב תוך שלושים יום – ייתן את הגט מתי שירצה אבל על החוב לא אוותר […] יש גבול לכל סחבת, וסחבת זו נמשכת כבר שמונה שנים כשהוא שם ללעג אתכם ואותי.

בתאריך י”ד בטבת תשס”ח (23.12.2007) כתבה האישה לבית הדין:

למרות בקשותיי החוזרות ונשנות, ולמרות פניותיכם החוזרות ונשנות לבית הדין צדק דניו יורק, לא קיבלתם שום תגובה והעניין נמשך ונמשך כבר עשר שנים. עד מתי?

בתאריך י”ג בשבט תשס”ח (20.1.2008) התקבלה שוב בקשת האישה וזו לשונה:

אני פונה אליכם בזאת בבקשה לחייב את [פלוני] בגט. הנ”ל לא הגיב עד עצם היום הזה על פניותיכם החוזרות ונשנות למרות כל מה שהוצע לו (מחיקת חובותיו במזונות). הוא חוזר ומצהיר לפני כל מי שמדבר אתו כי לעולם לא ייתן גט. ככה זה כבר שתים־עשרה שנה (עשר שנים פה בארץ ועוד שנתיים בארצות הברית). אני מבקשת לחייב אותו בגט וכן אישור מבית הדין להכיר בי כעגונה.

בתאריך ט”ו בשבט תשס”ח (22.1.2008) ניתנה החלטת בית הדין וזו לשונה:

האישה ביקשה בקשה לחייב את הבעל בגט.

הדיונים נמשכים כמה שנים ובית הדין התכתב עם הרה”ג הערבסט שליט”א וכל ההשתדלויות לא הועילו.

בית הדין הזמין האישה לשמוע מה בפיה ואמרה שבתחילה הבעל טען שהוא מעכב את הגט בגלל ביקורים והסדרי ראיה עם הילדים. אחרי שהענין הסתדר, הבעל העלה עוד אמתלאות ותרוצים אחרים לעיכוב הגט.

בנוגע לענין הממון, האישה מוכנה לוותר על חוב מזונות שהצטבר עד היום ועדיין לא נגבה שהוא בסך כ־350,000 ש”ח. אולם לגבי חלוקת הרכוש היא עומדת על דעתה שרוצה לקבל חלקה.

בית הדין פונה לבעל להגיב על בקשת האישה לחיוב הגט, ולהביע את דעתו על הצעת האישה.

אם הבעל לא מסכים: בית הדין מבקש לברר אם הבעל מוכן להתדיין ברכוש באיזה מקום שהוא מבקש או מוכן לבוררות.

אם הבעל יהיה מוכן לדון על הרכוש אפילו בדרך של בוררות, זה יהיה מקובל על בית הדין ובתנאי שהגט יבוצע אחרי חתימת שני הצדדים על כתב בוררות.

על הבעל להשיב תשובתו לבית הדין תוך שלשים יום.

במידה ולא תתקבל תשובה, בית הדין יחליט על בקשת האישה לחייב את הבעל בגט וכן לנקוט נגדו בכל האמצעים העומדים בידי בית הדין כדי לאלץ אותו לתת גט לאשתו.

בתאריך ט”ו בשבט תשס”ח (22.1.2008) נשלחה גם פנייה נוספת מבית הדין פתח תקווה לבית הדין בניו יורק וזו לשונה:

לכבוד הרה”ג הרב שלמה הערבסט שליט”א,

אב”ד עין משה,

למרות כל ההשתדלות שעשינו עד עתה, כדי שהבעל [פלוני] יתן גט לאשתו, עדיין העניין לא סודר.

האישה הופיעה בפנינו וביקשה שבית הדין יחייב את הבעל לתת גט, וכן לנקוט נגדו כל האמצעים שבידי בית הדין כדי לאלץ אותו לתת גט.

האישה נתנה הסכמתה לגבי הממון כמפורט בהחלטה המצורפת.

בית הדין נתן את דעתו בקשר לכל העניין במכתב המצורף ומופנה לבעל.

בית הדין פונה לכבוד תורתו להזמין את הבעל ולהסביר לו מה שנאמר במכתב ולהשפיע עליו לתת גט לאשתו, וכבודו ישלח לנו את תגובתו.

בברכת התורה

הרב משה אוחנונה

אב”ד

בתאריך כ”א באלול תשס”ח (21.9.2008) כתבה האישה לבית הדין:

הנידון: מכתבכם מיום 22.1.2008.

 אבקשכם בכל לשון של בקשה, ומכיוון שחלפו כמעט עשרה חודשים והבעל אינו משיב לבקשותיכם למתן גט, לפעול בנושא ולחייב אותו למתן גט.

נושא הרכוש נידון בבית משפט אזרחי בארצות הברית עד עצם ימים אלו, ואינו שייך לגט הרבני שהוא מסרב לתת לי. הגיעו מים עד נפש!

אנא החלטתכם במהירות האפשרית, עשר שנים חלפו!

בתאריך ל’ בכסלו תשע”א (7.12.2010) ביקשה האישה שוב להכיר בה כעגונה ובית הדין נתן בתאריך ז’ בטבת תשע”א (14.12.2010) את החלטתו וזו לשונה:

מעיון בתיק עולה כי המועד האחרון שבו פנה בית הדין לבית הדין עין משה בארצות הברית לצורך השגת גט מהבעל היה ט”ו בשבט תשס”ח (22.1.2008). על האישה לידע את בית הדין בהתפתחויות שחלו מאז תאריך זה ואם רצונה שבית הדין ימשיך לטפל בעינינה להשגת הגט. לאחר שתודיע לבית הדין, ימשיך בית הדין לטפל בעניין.

בתאריך כ”א בכסלו תשע”ד (24.11.2013) נסגר התיק מחוסר פעילות.

נמצא כי הבעל לא הגיב זה שנים רבות, בערך כארבע־עשרה שנה, לפניות האישה ולפניות בית הדין.

בתאריך כ”ו באב תשע”ו (30.8.2016) פתחה האישה תיק נוסף בבית הדין ובו ביקשה מבית הדין להכיר בה כעגונה. בית הדין נתן את החלטתו בתאריך ל’ בתשרי תשע”ז (1.11.2016) וזו לשונה:

לאחר התייעצות עם המחלקה המשפטית שעל יד בתי הדין, מחליט בית הדין בבקשת האישה להכיר בה כ”עגונה”, כדלהלן:

1. למרות הנסיבות הקשות שבתיק זה, נראה שלא ניתן להיענות לבקשה, ולו מן הסיבה כי המבקשת אינה עונה על הקריטריונים הקבועים להגדרת מצב של “עגונה” או של “סרבנות גט”.

2. בתיק המונח לפנינו מעולם לא ניתן פסק דין לגירושין וודאי שלא נקבע מועד לסידור גט. כל שנעשה הוא ניסיונות והשתדלויות להביא את הצדדים להסכמה.

3. מעיון בתיק עולה כי האישה מצידה לא פעלה להשגת הגט למעט הגשת בקשה אחת מיום ל’ בכסלו תשע”א (7.12.2010) “להכיר בה כעגונה” […] מאז ועד היום לא הוגשה בקשה כלשהי בעניין זה למעט הבקשה הנוכחית – שגם בה חזרה וביקשה [רק] שבית הדין יכיר בה כעגונה.

4. אשר על כן, לא ניתן להיעתר לבקשת האישה.

בית הדין ציין כי הגדרתה של האישה כ”עגונה” והכרה בה כעגונה לצורך קבלת זכויות כלכליות הן נידון עצמאי אשר אמות המידה לגביו הן קריטריונים הקבועים להגדרת מצב של “עיגון” או של “סרבנות גט”, ואינם קשורים ישירות לנידון תביעת הגירושין.

בתאריך כ”ב בשבט תשע”ט (28.1.2019) פתח הבעל תיק והגיש תביעת גירושין, ובתאריך י”ז באדר ב’ תשע”ט (24.3.2019) – לאחר שנים רבות של נתק עם הבעל על אף כל הפניות אליו גם מהאישה וגם מבית הדין – הופיעו הבעל והאישה לדיון בפני בית הדין והתקיים דיון בתיק במעמד שני הצדדים.

הבעל תבע גירושין ולשאלת בית הדין את האישה אם היא מוכנה לקבל גט ענתה האישה כמתואר להלן (מתוך הפרוטוקול):

בית הדין: את מוכנה לקבל גט?

האישה: קודם שישלם לי את מה שהוא חייב לי בגין מזונות הילדים, יש הליכים בבית המשפט בארצות הברית, צו הסגרה, יש חיוב מזונות בביטוח הלאומי.

בית הדין: כל ההליכים מתנהלים. למה לא לסדר את הגט?

האישה: קיבלתי חלק מהכספים שמגיעים לי, חלק מהמשפטים מתנהלים בארצות הברית, בנושא מזונות הילדים ומזונות האישה. אין לו רכוש בארץ. כל הרכוש שלו בארצות הברית. יש לי עורך דין מטעם הסיוע המשפטי הבין־לאומי, כבר שש–שבע שנים מתנהלים שם הדיונים. הוא ברח מארצות הברית, הוא לא יכול להכנס לשם […]

האישה: ההחלטה אמרה שלא מוכנים להכיר בי כעגונה כי הוא הפסיק להגיב משנת 2008. אני הרמתי ידיים, אתם רואים שהוא לא מגיב בכל השנים, יש לי כאן את התשובות שלו מארצות הברית, שהוא לא מוכן לתת גט.

בית הדין: היום הוא מוכן לתת לך גט.

האישה: ואני רוצה את הכסף שלי.

בית הדין: הרי הדברים האלו נידונים בבית המשפט, מה הבעיה אם יסודר גט?

האישה: אם אני אקבל גט, הוא יכול לקבל גירושין אזרחיים, והוא יכול לעבור לאירופה ולהתחתן עם הכושית שלו, זה על חשבון הילדים שלי, [הוא] רוצה לתת לה את הרכוש.

בית הדין: אם בית המשפט יחייב אותו, הוא ישלם. ממילא בית המשפט דן בנושא.

האישה: הוא לא שם. הוא לא יכול להיכנס לארצות הברית כי שללו לו את הדרכון ואת הרישיון כי [הוא] לא משלם את המזונות שהוא חייב, ולא את הרכוש.

בית הדין: אם יש פסק דין למה לא עושים כינוס נכסים שם?

הבעל: נכס אחד נמכר, ועוד נכס בהליכים.

בית הדין: היום יש לך אפשרות לקבל גט.

האישה: היום זה לא מעניין אותי.

בית הדין: היום יש לך אשפרות לקבל גט, נניח שלא תקבלי עכשיו את הגט והוא שוב יעלם “עם הכושית שלו” כדברייך…

האישה: שייעלם, עשרים שנה הוא נעלם, אני רוצה את הכסף שהוא חייב לי […] פתאום הוא רוצה גט, יכול להיות שמאחורי זה עומד משהו.

בית הדין: זה צד אחד, הצד הנוסף שלא ראית אגורה, אבל היום יש לך אפשרות לקבל את הגט לפחות. בעניין הכספים שמענו מה שאמרת, שהגט אולי יסייע בידו להבריח נכסים, וזה בטוח לפי טענתך. אבל יכול להיות שבעוד עשרים שנה גם לא תקבלי את הכספים, וגם כלאת את עצמך שלא תקבלי את הגט. כאילו הצד הזה של החיים האישיים מזמן זרקת הצידה וזה לא בטוח שזה נכון.

האישה: הוא ישלם […]

הבעל ענה כנגד האישה (כמתואר שם):

הבעל: מה שהיא אמרה זה שקר פתולוגי, היא לקחה את הרכוש, היא חטפה את הילדים, היו דיונים בארץ. הילדה הייתה בגיל שלוש והבנים היו בגיל עשר עד שלוש־עשרה לקחו אותה לבית המשפט בישראל, היא עבדה על הילדים כשלקחה אותם.

אני לא חייב לה אגורה שחוקה אחת, אין לי שום רכוש – לא שם ולא פה – אין לי רכוש, אין לי אגורה, היא יודעת את זה. היא ‘משחקת אותה’.

הילדים חזרו אליי, מאז ועד היום, הבנים בארצות הברית, נולדו וגדלו בארצות הברית, הם כל עולמי. הם לא מדברים איתה אחרי כל מה שהיא עשתה, חטפה את הילדים, הסיתה את הילדה, אני מפלצת בעיני הילדה, יום־יום מכניסה לה לראש “אבא שלך כך וכך”, לפני ארבע שנים הבת הגיעה לארצות הברית, הבנים דיברו איתה, היא לא הוציאה מילה, הם רצו להסביר מי זה באמת אבא, בעיניה אני מפלצת אדם, צורך סמים, אלכוהוליסט.

את הבית לקחו לי, ביקשתי שישאירו את המרתף עבור הילדים – לאיפה הם ילכו? כל מה שהיא אומרת זה שקר, הכול נידון בארץ לא בארצות הברית. אני יכול להביא את מספר הטלפון של עורכת הדין שמייצגת אותי.

בית הדין: תגיש את המסמכים שזה נידון בארץ.

הבעל: אבל זו לא הנקודה, נניח שאני חייב לה מיליון דולר, מה הקשר בין הגט לרכוש. אין לי אגורה אחת.

בית הדין: היא אומרת שאם תעבור לאירופה, היא לא תראה כסף. יש לך קשר עם מישהי?

הבעל: יש לי קשר, כמו שהיא אמרה, עם כושית, היא לא יהודייה […]

אני אמרתי שאני רוצה גט, אם לא תיתנו לי גט, אני אלך.

בית הדין: את צריכה לדעת את זה.

האישה: אני חיכיתי עשרים שנה, ואני מוכנה לעוד עשרים שנה.

[…]

הבעל: אם אני לא מקבל גט, אני הולך, אתם תעשו מה שאתם רוצים.

בית הדין: את ‘משחקת באש’.

האישה: אני אוהבת לשחק באש. יש לו עיכוב יציאה מהביטוח הלאומי, ביררתי במשטרה אם יש לו עיכוב יציאה מן הארץ. הוא מוגבל בחשבונות הבנק.

בית הדין: את צריכה לדעת שהוא יכול להיעלם.

האישה: קודם שיראה לי את התביעות בארץ […]

נתחיל עם הכסף ואחרי זה נראה מה עם הגט.

בית הדין: ואם ייעלם?

האישה: אי אפשר להסתמך על “ואם”, “ואם” […]

שישלם מה שחייב לי. הוא חייב לי קרוב למיליון ש”ח, יש לו.

בית הדין: איפה יש לו?

האישה: אם בית המשפט בארצות הברית קבע שיכול לשלם, יש לו מאיפה לשלם.

בית הדין: ואת מוכנה לוותר על חירות שלך עבור מיליון ש”ח.

הבעל: שים כאן ספר תורה, ואני אשבע שאין לי שום רכוש, שום כלום.

בית הדין: אנחנו נקבע מועד לדיון.

הבעל: לא בטוח שאני אגיע.

בית הדין: אתה פתחת את התיק – זכותך. אם לא תבוא, אנחנו נסגור את התיק. אנחנו ערכאה משפטית, אם יש תביעה, אנחנו צריכים לפעול על פי החוק ועל פי ההלכה ולדון בתביעה, מאחר שלא הסתדרנו היום – שמענו כאן טענות סותרות, היא אומרת שיש לך כסף אתה אומר שאין לך, היא אומרת שהמשפטים בארצות הברית ואתה אומר שהדיונים כאן, אנחנו צריכים לברר את כל הדברים האלו […]

דיון

לפנינו תביעת גירושין שהגיש הבעל ומנגד תביעת האישה לקבל את המגיע לה, לטענתה, בחוב המזונות וברכוש קודם למתן הגט.

הבעל תובע גירושין ואילו האישה מתנה את קבלת הגט בתשלום חוב המזונות ובקבלת זכויותיה הרכושיות מהבעל. האישה טוענת שמתנהלים משפטים בעניין המזונות והרכוש בארצות הברית והבעל מכחיש וכמו כן טוען שאין לו רכוש.

האישה טוענת שהיא מוכנה להמתין עוד עשרים שנה ובלבד שתקבל קודם כול את זכויותיה.

תביעת הגירושין

בתיק זה התהפכו היוצרות.

במשך כעשרים שנה תבעה האישה גירושין וביקשה להכיר בה כעגונה והבעל לא הגיב על אף הפניות הרבות שהופנו אליו. אף לאחר שהאישה וויתרה על חוב מזונות שהצטבר ועדיין לא נגבה בסך כ־350,000 ש”ח, לטענתה, לא נתן הבעל את תגובתו, והרי זה כסירוב לתביעת האישה לגירושין. כיום, כאמור לעיל, הבעל הוא המבקש להתגרש והאישה מסרבת כל עוד לא תקבל את זכויותיה הממוניות המגיעות לה לטענתה.

הצדדים בפירוד ממושך של למעלה מעשרים שנה.

הבעל בתחילת ההליכים, לטענתו רצה בשלום בית אולם האישה סירבה.

את טענות האישה נגד הבעל שהועלו בכתב התביעה על אלימות, סמים ועוד, הכחיש הבעל והן לא הוכחו.

הבעל מודה שכיום הוא חי עם אישה שאינה יהודייה.

נמצא כי נכון לעכשיו שני הצדדים רוצים בסידור הגט, אלא שהאישה מתנה את קבלת הגט בתשלום חוב המזונות ובקבלת זכויותיה הרכושיות מהבעל.

שני הצדדים רוצים בגירושין ומורדים זה על זה וזו עילה לחייב את הצדדים להתגרש.

ידועים דברי רבנו ירוחם (מישרים נתיב כג חלק ח) שכתב וזו לשונו:

וכתב מורי ה”ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה “לא בעינא ליה, יתן לי גט וכתובה”, והוא אומר “אנא נמי לא בעינא לך, אבל איני רוצה ליתן גט” – מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו. לאחר שנה – כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה.

ויעוין במאמרו של הג”ר נחום פרובר שליט”א (פורסם בקובץ “כנס הדיינים תשס”ח”, עמוד 114) שלגבי החיוב בגט (להבדיל מחיוב הכתובה) אין זה משנה במי האשמה: מחמת עצם העובדה שכעת שני הצדדים אינם רוצים זה בזה הרי הם מעוגנים ויש לחייב בגט.

כפי שכתבנו לענין חיוב גט לפי דינא דרבנו ירוחם, אין הבדל מי הראשון שהתחיל לטעון שרצונו להתגרש, וכמו כן אין הבדל בסיבת מי המצב שכיום אין צד רוצה את משנהו, והעיקר תלוי אם כיום יש עיגון או לא, דהיינו: אם המצב שבפנינו הוא שהבעל לא מעוניין באישה כלל אף אם האישה תרצה לחזור אליו, או לחילופין כיום המצב הוא שאין האישה מעוניינת בבעל אף אם הבעל ירצה לחזור אליה – זהו מצב שכיום שני הצדדים מעוגנים, ולכן יש לחייב בגט כל צד המעכב את הגירושין ללא קשר מי גרם למצב הקיים היות שאין זכות לכל צד לעגן את משנהו.

בנדון התיק המונח בפני בית הדין, הבעל חי כיום עם גויה, אך לא התברר ממתי חי עימה ואם זוהי סיבה נוספת לרצונה של האישה בגירושין, או שמא האישה מאסה בבעל מסיבות אחרות בלבד, כמפורט בכתב התביעה שהגישה האישה בתיק הגירושין הראשון שפתחה בבית הדין.

ויעוין בפד”ר (חלק א עמוד 139):

טענת רועה זונות משמשת עילה לתביעה לגט רק במקרה שאלמלא היה הבעל רועה זונות היתה האשה רוצה לחיות אתו. אולם כשהאשה מורדת בו ואינה רוצה לחיות אתו בגלל סיבה אחרת ואחרי זה נהיה הבעל רועה זונות – אף שיש עבירה בידו – אין זו עילה לתביעה לגט.

אולם לפי האמור (בדבר חיוב הגט מדינו של רבנו ירוחם), גם אם אכן היה מוכח אם הבגידה עם הגויה כיום היא סיבה לרצון האישה בגירושין הייתה לכך השלכה רק לעניין הכתובה ולא לחיוב בגט.

תביעת האישה לדון ברכוש קודם מתן הגט

כתב הרמ”א (אבן העזר הלכות גיטין סימן קיט סעיף ו) על דברי השולחן ערוך “יכול לגרשה בלא דעתה” וזו לשונו:

הגה: ואפילו אין לו לשלם לה הכתובה ונדונייתה – אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין, אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב לה (תשובת הרא”ש וריב”ש).

היינו שתשלום הכתובה אינו סיבה לעכב את הגט.

וכתב החלקת מחוקק (שם ס”ק ה) וזו לשונו:

ואפילו אין לו לשלם לה הכתובה – אין דין זה מוסכם דהא הרשב”א (סימן אלף רנד) כתב שאין אדם רשאי לגרש אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה. ומה שכתב הרא”ש בתשובה (כלל מב) “כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב” וכו’ “באשר תשיג ידו” – אפשר לומר דלא כתב כן הרא”ש אלא במקום שחייבת לקבל גט שבא בטענת מום גדול וכיוצא, אבל במוציא לרצונו אפשר דמודה להרשב”א. ומיהו מדברי הריב”ש (סימן צא) משמע קצת שתקבל גיטה ואחר כך תתבע כתובתה ואינה יכולה לעכב הגט עד שתהיה הכתובה מוכנת כי קודם הגט אין לה דין ודברים על הכתובה. ועיין מה שכתבתי מזה לעיל סימן א’ סעיף ה’.

וכן כתב הבית שמואל (שם ס”ק ו) וזו לשונו:

ואפילו אין לו לשלם – בתשובת רשב”א (סימן אלף רנד) כתב: “אין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לשלם כתובתה.” והביא ראיה מדתנא “לקתה – חייב לרפאותה, ואם אמר ‘הרי גיטך וכתובתך'” וכו’ – טעמא דמסלק הכתובה, אבל אם אינו מסלק הכתובה אינו  יכול לגרש. ובחלקת מחוקק כתב: מתשובה זו מבואר לא כפסק רמ”א, ויש לומר הרב רמ”א איירי כשיכול לגרש על פי הדין, היינו דשונא אותה וזיווג שני איירי, אז יכול לגרש אותה אפילו אין לו כתובה – אף הרשב”א מודה בזה. אלא שם איירי היכא דאין ראוי לגרש כמו ב’לקתה’ דאין ראוי לגרש כמו שכתוב בסימן ע”ט – בזה קאמר אם אין לו הכתובה אין רשאי לגרש, וכן בזיווג שני אם אין שונא אותה – אז אין ראוי לגרש, ואם אין לו הכתובה אין רשאי לגרש. ובתשובת הרא”ש מבואר כמו שכתב הרב רמ”א, דהא כתב: אפילו אחר תקנות רבנו גרשום יכול לגרש כשהיא בעלת נכפה כי בזה לא תיקן רבנו גרשום אפילו אין לו לסלק הכתובה – שמע מינה היכא דרשאי לגרש אינה יכולה לעכב בשביל פרעון הכתובה וכן פסק הריב”ש.

בהתאם לאמור הצדדים חייבים להתגרש, ומשכך אין האישה יכולה לעכב את מתן הגט עד לגביית חוב הבעל לאישה (מזונות) כפי שאינה יכולה לעכב את הגט עד לפריעת כתובתה.

עם האמור, בתיק המונח לפנינו האישה תבעה גט מבעלה מזה כעשרים שנה, והבעל מצידו התעלם לאורך שנים רבות מהפניות שפנו אליו האישה ובית הדין, וגם כאשר הגיב – התנה את מתן הגט בוויתור מצד האישה על כל זכויותיה הרכושיות, שאומנם לבקשתו יועברו לילדים, אך בפועל רצה להשאיר את האישה בחוסר־כול. ואף שבשלב מסוים וויתרה האישה על חוב המזונות לטובת קבלת הגט, לא הגיב הבעל וממילא בפועל גם לא נענה לבקשת האישה להתגרש.

לפיכך, אין זה מן הראוי שלאחר כל השנים שהבעל התעלם מבקשות האישה לסיים את הנישואין בג”פ, יבוא הבעל היום כאשר הוא מסיבות השמורות לו חפץ בגירושין, יקצור את פירות ההמתנה והסחבת שהוא עצמו יצר בהליך הגירושין, וייענה מיידית לבקשתו למתן גט על סמך יסוד דברי רבנו ירוחם דלעיל. וכיוון שבית הדין פוסק כתשובת מהרשד”ם (אבן העזר סימן מא) בחיוב או בכפיית הבעל בגט שבידו לעכב את הגט בתנאי סביר, הרי שכאן נראה שזכותה של האישה – לאחר כל השנים שהבעל התעלם מבקשותיה לסידור הגט ואף לאחר שוויתרה על חוב המזונות – לבקש לעכב את ביצוע הגט עד אשר יסדיר הבעל את חובותיו כלפי האישה, ודרישה זו היא בכלל ‘תנאי סביר’.

לפיכך מורה בית הדין לאישה להמציא לבית הדין בתוך שלשים יום את פירוט החובות שלטענתה על הבעל לשלם לה והזכויות שעליה לקבל. על האישה לגבות את טענותיה במסמכים ובהחלטות של ערכאות, ובית הדין ייתן את החלטתו אם אכן כטענת האישה שהבעל חייב לה כספים בגין מזונות ושאר זכויות.

על המזכירות להביא את התיק בפני בית הדין בתום שלושים יום.

על אף האמור, ממליץ בית הדין בתוקף לאישה להסכים לקבל את הגט מייד וללא תנאי, ולזכות לפחות בחירות המיוחלת על ידה.

ניסיון העבר שלפיו לא קיבלה האישה לטענתה את זכויותיה, מורה כי גם העתיד אינו מבטיח שינוי בנידון זה, ומהיכן הביטחון כי אי־קבלת הגט תגרום לבעל לשלם את חובו לאישה? מה עוד שהבעל הצהיר בפני בית הדין כי לטענתו הוא לא חייב לה מאומה ויותר מכך שאין לו בבעלותו ולו שקל אחד בלבד ומה עוד כי ייתכן שלאחר המצאת המסמכים על ידי האישה כמבוקש לעיל, גם בית הדין לא ימצא הוכחות לטענותיה של האישה.

כך יכול להיווצר מצב ששוב תימצא האישה ללא קבלת זכויותיה שלטענתה וללא גט.

בית הדין מפנה את האישה לדברי הבעל במעמד הדיון כי אם לא תסכים האישה לקבל גט מייד ללא תנאי הוא לא יתעקש על כך ויסגור את התיק. ומי יודע אם בעתיד יישאר הבעל ברצון העכשווי לתת גט ואם יימצא הבעל כאשר לא יהיה ביד בית הדין להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הבעל בגין עגינות, וזאת משום שהבעל מוכן מצידו לתת גט לאשתו עכשיו?

אם לא תסכים האישה לקבל את הגט מיידית, על סמך הנחתה שתוציא מן הבעל את חובו ולאחר מכן ייתן הבעל את הגט, יש לומר בצער כי הליך זה עלול להשאיר את האישה ‘קירחת מכאן ומכאן’ – ללא זכויות וללא גט.

מוטב לאישה לעת הזו להיות חכמה לנצל את שעת הכושר שבה הבעל נמצא כאן בארץ, בבית הדין, ומסכים לתת את הגט המיוחל על ידה – לקבל את גיטה ולאחר קבלת הגט להילחם על זכויותיה, מלדחות את קבלת הגט ולהיות ‘צודקת’ להבנתה ולבסוף להישאר ח”ו מעוגנת ללא גט וללא זכויות, שאז לא יוכלו להיות לה טענות אלא על עצמה.

בית הדין מקווה שצעד זה של האישה שלפיו תדחה את קבלת הגט בטענה שעליה לקבל תחילה את זכויותיה אינו נובע מרגשי נקם כלפי הבעל המתעלם מרצונה להתגרש זה שנים רבות, משום שכאמור לעיל מהלך זה יכול להתהפך נגדה ולרעתה אם ח”ו בעתיד לא יצלח המהלך שלה והיא תישאר ללא זכויות וללא גט.

על האישה להמציא מייד את תשובתה לבית הדין לסידור הגט ובית הדין יפנה מקום ‘מהיום למחר’ ביומן בית הדין לסידור הגט לצדדים.

 סיכום החלטת בית הדין

א.         מומלץ לאישה להודיע לבית הדין מייד על הסכמתה לקבל את הגט מיד בעלה. אם תודיע כך יזמין בית הדין את הצדדים בהקדם המרבי לסידור הגט.

ב. אם תעמוד האישה על טענתה כי תקבל את הגט רק לאחר שתקבל את זכויותיה, על האישה להמציא לבית הדין בתוך שלושים יום את פירוט החובות שלטענתה על הבעל לשלם לה והזכויות שעליה לקבל. האישה תגבה את טענותיה במסמכים ובהחלטות של ערכאות, ובית הדין ייתן את החלטתו אם אכן, כטענת האישה, הבעל חייב לה כספים בגין מזונות ושאר זכויות.

ג. אם האישה לא תמציא לבית הדין את המסמכים הנדרשים ממנה כאמור לעיל או שלאחר הגשתם והעיון בהם יגיע בית הדין למסקנה כי הבעל אינו חייב מאומה לאישה היום, יחול פסק הדין דלעיל על הצדדים ולפיו תתקבל תביעת הגירושין של הבעל והאישה תחויב לקבל גט.

ניתן ביום כ’ באדר ב’ התשע”ט (27.3.2019).

הרב יגאל לרר – אב”ד                       הרב אריאל ינאי                      הרב בן ציון הכהן רבין

אל תיתן לחששות שלך לעצור אותך. אתה יכול לייצג בביטחון ובהצלחה בכל בתי הדין!

למידע נוסף מלא פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

× היי! במה אוכל לעזור?