פסק דין
קודם כל יש להבהיר נקודה יסודית בערעור שמובא לביה"ד הגדול – כשביה"ד הגדול מקבל את הערעור, ומבטל או משנה את פסה"ד נשוא הערעור, וכתוצאה מכך ביה"ד מחזיר את הדיון לביה"ד האזורי להשלמת המשפט.
לענ"ד ברור שבמקרה כזה אם ביה"ד האזורי מחזיק בדעתו הקודמת, ואין מקום לפי"ז להמשיך במשפט, אין להחזיר את הדיון לאותו בי"ד שפסק מה שפסק, והוא פסול מלישב בדיון מחודש בנידון. ולפי הדין דיין שפסק ונתגלה טעות בנוהל, שוב אינו כשר לדון מחדש, בגלל הנגיעה שיש לו לקיים פסק דינו, ומאידך גיסא אין זה ראוי ולא ניתן בכלל לכוף אותו לפסוק דין תורה בניגוד לדעתו שלו, ואין זה בכלל פסק דין, ולא ניתן להחזיר לאותו בי"ד את התיק, אלא א"כ המשכו של המשפט אינו קשור כלל עם הנושא ההלכתי שבו נחלק עם ביה"ד הגדול, או שמתבקש רק לגבות עדויות נוספות בלי שיצטרך להחליט שוב על הנושא ההלכתי הקודם.
ברור שבכל מקרה כזה יש להעביר אותו לבי"ד אזורי אחר שלא דן בזה, ואין לו דעה משוחדת בנידון, ובין אם הציץ בתיק וראה את פסק הדין, ונראה לו לכאורה כדעה אחת, ובין אם לא הציץ, הוא כשר לדון בדבר, והוא אינו יכול ואינו רשאי להסתלק מלדון דין, אלא חייב לשמוע את דברי בעלי הדין, ולשקול מחדש בשיקולים שלו, ולפסוק הדין בהתאם.
נכון הוא שגם הוא אינו מחויב ועומד ומוכרח לפסוק כפי שפסק ביה"ד הגדול, שבדיננו פסק ביה"ד הרבני הגדול אינו מהווה תקדים מחייב בי"ד אחר לפסוק כמותו, אם אין זה נכון לפי דעתם, אלא יפסקו כפי דעתם הם כאמור לעיל, והוא מחויב ועומד לדון דין בעלי דינים שבאים לפניו, ואינו רשאי כלל להשתמט מזה בתואנה זו או אחרת, שגם אם אחרי שמיעת הטענות תהיה דעתו שווה לדעת ביה"ד הראשון, הוא רשאי לפסוק כדעתו, והמפסיד יהיה רשאי לערער על כך בביה"ד הגדול. אבל כל זה רק אחרי שמיעת הטענות מפי בעלי הדין, ולא עפ"י הצצה בתיק.
בנידון דידן ביה"ד הגדול פסק בניגוד לדעת ביה"ד האזורי, שיש לחייב את הבעל לתת ג"פ לאשתו, וכהמשך לזה האישה תובעת גם לכוף אותו, וביה"ד הגדול החליט שעל זה ידון ביה"ד האזורי, הרי ביה"ד שישב קודם בדין ושקל ופסק שאפילו חיוב לתת גט אין כאן, וגם עכשיו דעתו כן, הוא אינו יכול לשבת שוב בדין זה. אבל כל שאר בתי הדין בעיר אינם פסולים, ומעתה הם חייבים ועומדים לשמוע טענות ולדון דין כפי שיראה להם, אפילו בניגוד לדעת ביה"ד הגדול, אבל רק לאחר שמיעת הטענות כנ"ל.
אי לכך, יש להחזיר את התיק לביה"ד האזורי בתל-אביב, אולם לא לאותו ביה"ד שדן, ועל פס"ד שלו הוגש ערעור.
בהתאם לאמור בתקנות הדיון סעיף כ', אני קובע את ביה"ד בתל אביב בראשות האב"ד הרב חיים פרדס שהוא ישמע את טענות הצדדים בעניין הבקשה לכוף מתן ג"פ כפי דעתו, וכנ"ל.
ניתן ביום חמישי כ"ג בטבת תשמ"ד (29.12.1983).
הרב אברהם כהנא-שפירא – נשיא