מידע מקצועי

חיוב אישה בגט כשאין כנות בתביעתה לשלום בית 1065584-4 – ביה”ד חיפה

החלטה

בפנינו תביעת גירושין שהגיש המבקש.

תיאור העובדות:

הצדדים נישאו כדת ביום י”ז בחשון תשל”ז (10.11.76) נישואין ראשונים לצדדים ולהם ארבעה ילדים משותפים. חיי הצדדים עלו על שרטון ולפני למעלה משלוש שנים (!) ביום י”א שבט תשע”ו (21.1.16) הגיש המבקש את תביעת הגירושין.

בדיון מיום ז’ באדר ב’ תשע”ו (17.3.16) הצהיר המבקש כי מזה שתים עשרה שנה ישנים הם בחדרים נפרדים. לדבריו במהלך השנים ניסה פעמים רבות לגבש הסכמות כוללות לגירושין אך ללא הצלחה. משכלו כל הקיצין הגיש את תביעת הגירושין ומבקש הוא להתגרש לאלתר.

לטענתו, המשיבה סבלה מהפרעה בחיי אישות שלא הסכימה לטפל בה, והאחרון הכביד מעת שאביו נפטר או אז החל להתחזק בשמירת שבת דבר שגרם למחלוקות קשות בבית. בא כוחו הוסיף כי בכל עת שעניין הגירושין עלה לדיון המשיבה הייתה מאיימת להתאבד. (שורות 12 – 22 ושורות 31 – 32 לפרוטוקול שם).

המשיבה הסכימה כי ישנים הם בחדרים נפרדים ולשאלת בית הדין האם בקשה ממנו לשוב לחדר השינה השיבה ‘אני לא זוכרת’ (שורה 50 שם). לדבריה, סבלה רבות מאלימות מילולית וגם אלימות פיזית. (שורות 54 -59 שם). למרות כל זאת מבקשת היא לבחון את שיקום הנישואין בעזרת ייעוץ מתאים.

בהסכמת הצדדים החליט בית הדין להפנותם לייעוץ אך ביום י”ז באייר תשע”ו (25.5.16) התקבל דו”ח מעו”ס יחידת הסיוע המצביע על כך כי אין כל בסיס לקיום הליך שלום בית. לצדדים האשמות הדדיות קשות, בין היתר בגין התחזקות המבקש שהחל להקפיד על שמירת השבת. למסקנת המטפל הדבר גרם למריבות בבית שעם הזמן הלכו והתגברו, ומתיחות זו מקשה אף על יכולתם של הצדדים להידבר.

בדיון נוסף מיום כ”ה בתשרי תשע”ז (27.10.16) המבקש חזר על טענותיו ובקש להתגרש לאלתר. לדבריו ‘המצב נהיה רק יותר גרוע’ (שורה 7 שם). גם המשיבה הסכימה להתגרש וכדבריה ‘אין לי בעיה להתגרש כי גם לי לא טוב. השנה האחרונה הייתה גיהינום’ (שורה 15 שם).

משכך פני הדברים החליט בית הדין בתום הדיון כי הצדדים יתגרשו זה מזה כהסכמתם, ובכפוף להודעת מי מהם כי הסדיר את מגוריו הנפרדים יקבע מועד לסדור גט.

ביום ל’ בחשוון תשע”ט (8.11.18) הצהיר המבקש כי עזב את דירת המגורים כבר ביום כ”א באב תשע”ח (2.8.18) ומשכך מבקש הוא לקבוע מועד לסדור גט. בהתאם לאמור הצדדים הוזמנו לסדור גט ליום י”ט בכסלו תשע”ט (27.11.18) אך יום קודם לכן הודיעה המשיבה כי לא תוכל להופיע בשל היותה ממרותקת למיטתה וסידור הגט נדחה בהסכמה.

הצדדים הוזמנו שנית ליום י”ז בטבת תשע”ט (25.12.18) אך המשיבה לא טרחה כלל להופיע. לדברי באת כוח המבקש המשיבה טענה שאין לה כוונה להופיע. משכך החליט בית הדין לזמן את המשיבה בצו הבאה עם שחרור בערבות בסך שלושת אלפים ₪ ובהפקדת אלף ₪ נוספים לקופת בית הדין.

הצדדים הוזמנו שלישית לסדור גט ליום ט”ז בשבט תשע”ט (22.1.19) אך ביום ח’ בשבט תשע”ט (14.1.19) הודיעה המשיבה כי החליטה לשחרר את בא כוחה מהייצוג בתיק. בא כוחה  החדש טען עוד כי גמלה בליבה של המבקשת העובדה לחתור לשלום בית (סעיף 3 לבקשה שם) ומשכך יש לדחות את סידור הגט.

בית הדין מפליא לעשות על בא הכוח המלומד שהגיש בקשה זו תוך התעלמות מוחלטת מפסק הדין לגירושין שניתן בהסכמת הצדדים כבר ביום כ”ה בתשרי תשע”ז (27.10.16) מה גם שכבר מונה אקטואר לבחון את זכויותיהם ואף חוות הדעת התקבלה זה מכבר ביום י”ז בחשוון תשע”ח (6.11.17). לאור כל האמור בקשת בא כוח המשיבה נדחתה במדוכ’ה של אבן.

המשיבה לא אמרה נואש וביום ט”ו בשבט תשע”ט (21.1.19) שהוא יום קודם סדור הגט, הגישה בקשה חוזרת לדחיית סידור הגט באמתלא רפואית המגובה באישור שאינו קביל בערכאה משפטית. לאור כל האמור בקשתה נדחתה ובית הדין החליט כי סידור הגט יתקיים במועדו. למרות האמור המשיבה עשתה דין לעצמה ולא הופיעה בבית הדין ומשכך נקבע דיון חילופי.

בדיון הרביעי לסדור הגט שנקבע ליום ז’ באדר ב’ תשע”ט (14.3.19) שהינו שלוש שנים מלאות מאז הדיון הראשון שהיה ביום ז’ אדר ב’ תשע”ו (17.3.16) הופיעה המשיבה יחד עם בא כוחה החדש שהצהיר כי המשיבה מבקשת לנסות שלום בית. (שורות 3 – 4 שם).

המבקש חזר על טענותיו ובקש להתגרש לאלתר. לדבריו מזה כשמונה חודשים שכבר עזב את הבית בהתאם לפסק הדין ואף המשיבה לא פנתה אליו כלל. (שורות 13 – 14 שם).

לשאלת בית הדין את המשיבה האם עדיין מעוניינת היא במבקש השיבה ‘אני לא יודעת אם אני באמת רוצה’ (שורה 28 שם). בית הדין הבהיר למשיבה כי תשובתה מלמדת שאינה מעוניינת כלל במבקש ובפרט לאור דבריה בעבר ‘אין לי בעיה להתגרש כי גם לי לא טוב. השנה האחרונה הייתה גיהינום’ (שורה 15 לפרוטוקול מיום כ”ה בתשרי תשע”ז 27.10.16 ).

המשיבה הצהירה ‘צריכים לדבר בין ב”כ הצדדים’ ‘צריכים לדבר על מנת להישאר יחד’ (שורה 26 ושורה 44 שם). לשאלת בית הדין ‘מה זה קשור לעורכי הדין? על מה יש לדבר?’ השיבה המשיבה ‘צריך הסכם שיהיה בדיבור טוב ולא בשקר ולרמות אחד את השני במה שמגיע אחד לשני’ (שורה 47 שם).

בית הדין סיכם את דבריה בשאלה הבאה ‘את רוצה הסכם שכל אחד יקבל מה שמגיע לו’ והמשיבה השיבה ‘כן’. לשאלה חוזרת של בית הדין המשיבה חזרה שנית על תשובתה הנזכרת. (שורות 49 – 51 שם).

דיון והכרעה:

כאמור, מזה שנים רבות שאין כל קשר בין הצדדים ומזה כשמונה חודשים שהמבקש הסדיר את מגוריו הנפרדים. אף המשיבה שהתחמקה מסידור הגט עד כה אין זה מחמת טענת שלום בית אלא כל חפצה לעכב את סידור הגט עד לגיבוש הסכם כולל בו כל אחד יקבל את חלקו.

התנהלות המשיבה מלמדת כי אינה מעוניינת כלל במבקש שהרי מאז שעזב המבקש את הבית לא פנתה אליו כלל ואף במעמד הדיון לא בקשה כלל לשקם את הנישואין והגדילה לעשות באומרה כי אינה יודעת אם היא מעוניינת במבקש.

התנהלותה השלילית של המשיבה מצביעה על כוונתה הנסתרת שהתגלתה כי בדעתה לעכב את סידור הגט ומשכך בחרה לעשות דין לעצמה ובאמתלאות חוזרות ונשנות ביקשה לעכב ולדחות את סדור הגט.

זאת ועוד, המשיבה כלל לא ציינה בבקשותיה החוזרות לדחיית סידור הגט כי בדעתה לבחון את שיקום הנישואין, ואף לא רמזה לכך ברמ’ז הרומז על האר’ש, למעט בא כוחה שטען כן בשמה.

ואף גם זאת, הדבר ברור כי המבקש שלום בית יעשה ככל שביכולתו ואף מעבר לכך כדי לפייס את שכנגדו, דבר שלא נעשה. ובכל אופן ודאי שהחפץ בשלום בית, לא יעדר כלל מהדיונים בבית הדין, וקל וחומר במקום שבקשתו לדחיית הדיון נדחתה.

מעבר לכל האמור המשיבה הצהירה בדיון כי ‘צריך הסכם שיהיה בדיבור טוב ולא בשקר ולרמות אחד את השני במה שמגיע אחד לשני’. המבקשת גם אישרה לבית הדין כי צריך הסכם שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו.

משכך פני הדברים, ברור כי כוונתה של המשיבה לעכב את סידור הגט אינה מחמת שיקום הנישואין אלא על מנת לגבש את אותו הסכם שאיוותה נפשה. ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה.

ומעתה מה מאד תמהנו מראו’ת ומשמוע דברי בא כוח המשיבה שפתח ואמר כי המשיבה מעוניינת לנסות שלום בית (שורה 4 שם) ושנה ופיר’ש כן אחר דברי המשיבה הברורים (שורה 68 שם) וזאת בשעה שהמשיבה עצמה לא זכרה טענה זו כלל בדיון.

בא הכוח המלומד לא הסתפק בכך ואף ניסה לשבש הליכי משפט כאשר המשיבה השיבה תשובות שלא עלו בקנה אחד עם עמדתו ובית הדין הוצרך למחות בו. (שורה 25 ושורות 30 – 32 שם). ואם בכך לא די בא הכוח המלומד הגדיל לעשות באומרו ‘שמעתי שאלות מנחות להוביל אותה שתענה מה שבית הדין רוצה לשמוע’ (שורות 69 – 70 שם).

בית הדין הבהיר לבא הכוח הנזכר את הפשוט למתבונן, כי תפקידו של בית הדין לברר את העובדות והטענות ואף אחד לא הכריח את המשיבה מה להשיב למעט בא כוח שכאמור ניסה לכוון את תשובות המשיבה וכל הפוסל במומו פוסל. (שורות 69 – 70 שם).

אמור מעתה, כי הוברר למעלה מכל ספק שחיי הנישואין הגיעו לקיצן והמחלוקת בין הצדדים אינה על הגירושין אלא על תנאי הגירושין. כאשר ברור לבית הדין שהצדדים הגיעו לסוף דרכם, והמחלוקת איננה על הנפש אלא על הרכוש, אין מקום להנציח מצב זה לאורך ימים.

וידועים דברי רבנו ירוחם במישרים (נתיב כג חלק ח דף סא טור א) שכתב:

וכתב מורי ה”ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט […] משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו לאחר שנה כופין אותו לגרש.

וכן מנהג בתי הדין אשר שמענו ונדעם, וכן עשו מעשה בפסקי דין רבניים חלק ז (עמוד 112-113) וחלק יא (עמוד 364) וחלק יב (עמוד 199-203) וחלק יג (עמוד 267) וראה עוד בפסק הדין של בית הדין בירושלים (תיק מספר 754405/5) ובפסק הדין של בית הדין בנתניה (תיק מספר 289477/1) ובפסק הדין מבית דין הגדול (תיק מספר 842462/1) וכל היד המרבה לבדוק תמצא עוד כהנה וכהנה החלטות למכביר בנדון זה.

לעניין החיוב בגט במורדים זה על זה, אין זה משנה מי מהצדדים אשם במצב או בעטיו של מי נגרם הדבר, וכפי שהאריך בזה הגר”נ פרובר שליט”א בביאור דינו של רבנו ירוחם (פורסם בקובץ כנס הדיינים תשס”ח – עמוד 114) וסוף דבר מסיק התם כי בבני זוג המורדים ומעגנים זה את זה יש לחייב בגט מאחר וטענת עיגון היא עילה מספקת לחיוב בגט, ואף אם הצד המעגן אינו אשם בהפרת שלום הבית, היות ואין זכות למי מהצדדים לעגן את משנהו במקום ששניהם מורדים עיין שם, ודון מינה ואוקי באתרין.

ובכגון זה ששניהם מורדים זה על זה אין אנו צריכים להכרזה והתראה הנעשים במורדת, כמו שביארו בית הדין הגדול (פסקי דין רבניים חלק ח עמ’ 323-5) וזה לשונם:

‘ועל כן נראה לומר דההבדל הוא בזה, במקום שהאישה היא המורדת בבעלה והבעל רוצה באשתו, הרי כל ההכרזות והתראות שנאמרו במורדת, וכל התקנות הללו לא באו אלא ללחוץ עליה שתמלך בדעתה ותשוב לחיי שלום עם בעלה […] מה שאין כן במקרה וגם הבעל לא רוצה בה הרי אין מקום לתקנה זו’.

וכשם שהבעל אינו יכול לעגן את אשתו, כך אין האישה יכולה לעגן את הבעל, וקשה עיגונא דגברא מעיגונא דאיתתא ולכן יש לחייב את האישה בגירושין.

ובפתחי תשובה (אבן העזר סימן  א ס”ק יז) כתב בשם שו”ת מנחת עני (סימן נ), שמסתימת לשון הרמ”א משמע שאף שאומרת האישה כי תקבל את הגט אחר שנה או שנתיים כל שאינה רוצה לקבל הגט עכשיו, מתירין לו עיין שם. ולפי דרכנו למדנו שאף עיגון של שנה נחשב עיגון שיש להתיר בגללו לבעל לשאת אישה אחרת. קל וחומר כאשר האישה גורמת עיגון רב שנים.

והנה כאמור, בנידון דידן חלפו כשלוש שנים מפסק הדין לגירושין וכבר כתב רבינו חיים פאלג’י בספרו חיים ושלום (חלק ב סימן קיב) כדלקמן:

בדרך כלל אני אומר, כל שנראה לבית דין שזמן רב נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים […] וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות, פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים עתידין ליתן את הדין, וכמו כן להיפך כשהאשה רוצה […] וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים, גם בזה לא בחר ד’ ויש עונש מהשמים […] והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה, דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו, וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה ימתינו עד שמונה עשר חודשים, ואם בינם לשמים נראה לבית הדין שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם יפרידו הזוג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני כדבר האמור.

ובפסקי דין רבים סמכו על דבריו לעשות מעשה, כמבואר בפסקי דין רבניים חלק ז (עמוד 111) וחלק ט (עמוד 150) וחלק יא (עמוד 206) וכהנה רבות.

הן אמת, שכבר בשו”ת יביע אומר (אבן העזר חלק ג סימן יח) הביא דברי הגר”ח פלאג’י וכתב, ואפשר דלאו כפייה בשוטין קאמר, אלא בדברים למקרייה עבריינא וכדומה עיין שם. וראה עוד בפסקי דין רבניים חלק ט (עמוד 213) וחלק יב (עמודים 205-207) וחלק יג (עמודים 362-363) .

גם בית הדין בחיפה (תיק 580813/1) הביא פסק דין מבית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) בו כתבו הגר”א שרמן והגר”ח איזירר שליט”א שאין הכוונה בדברי הגר”ח פלאג’י לכוף את בני הזוג לתת גט, אלא זו עצה טובה לדיינים שכאשר קיים מצב של פירוד, יש למנוע מצב של חטא אצל בני הזוג, וכופין על המצוות לעשות הכל כדי להציל את הזוג מאיסור, ואולי גם חובה על בני הזוג להישמע לבית הדין.

אולם מובאת שם דעת המיעוט של הגר”צ בוארון שליט”א שלא הסכים עמהם, וסבר שזו פרשנות שאינה נכונה בדברי הגר”ח פלאג’י שהרי שם נאמר היפך דבריהם, שכופין את הזוג ליתן גט, וסיימו שם שדבריו צוטטו פעמים רבות בפדרי”ם ובפסקי דין רבים.

ועל כל פנים בנדון זה שהמבקש מעונין להתגרש ורק המשיבה מעכבת את סדור הגט שלא כדין, מגרעות נת’ן וכפי שהארכנו בס”ד בעבר (פסק דין מיום כ”ג באלול תשע”א 22.9.11 בית הדין באשדוד תיק 25239/6 ופסק דין מיום י”ד בסיון תשע”ד 12.6.14 בית הדין פתח תקוה תיק 819621/2) קחנו משם.

וכן מבואר גם באגרות משה (חלק ד יורה דעה סימן טז אות ב) שכתב:

ובדבר איש ואשה שזה הרבה שנים שליכא שלום בית, וכבר שנה וחצי דרים במקומות מופרדים, וכבר ישבו בית דין חשוב ולא עלה בידם לעשות שלום ביניהם […] אז מדין התורה באופן כזה מוכרחין להתגרש ואין רשות לשום צד לעגן, לא הבעל את אשתו ולא האשה את הבעל, בשום עיכוב מצד תביעת ממון.

סיכומם של דברים, בית הדין לא ייתן את ידו לעיגון כה ממושך של המבקש ללא הצדקה, והמשיבה חייבת לקבל את גיטה לאלתר.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן:

א. האישה חייבת להתגרש בהקדם, ויפה שעה אחת קודם.

ב. יש לזמן את הצדדים ליום חמישי כ”א באדר ב’ (28.3.19) בשעה 9:30.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י”ב באדר ב התשע”ט (19/03/2019).

הרב אברהם מאיר שלוש – ראב”ד               הרב אפרים בוגרד                 הרב בן ציון טופיק

אל תיתן לחששות שלך לעצור אותך. אתה יכול לייצג בביטחון ובהצלחה בכל בתי הדין!

למידע נוסף מלא פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

× היי! במה אוכל לעזור?