מידע מקצועי

הנקה – ראיה ללידה השוללת סברה שהמבקשת אומצה בשל קושי להרות וללדת – 12098491 – ביה”ד פ”ת

פסק דין

רקע

לפני בית הדין מונחת בקשתה של [פלונית] לאישור יהדותה. והופיעו בפניו המבקשת ואימה.

המבקשת ואימה הופנו תחילה למברר יהדות. זה אישר שאכן משפחת אם המבקשת יהודים באופן וודאי, עץ היוחסין נבנה ולאם משפחה ענפה בישראל. עם זאת, מברר היהדות העלה חשש שהמבקשת אינה בתה הביולוגית של האם אלא מאומצת, וכך כתב מברר היהדות בהמלצתו:

יש לציין, כי בתיק זה יש חשש מסוים של אימוץ של המבקשת בידי הוריה, שכן הורי המבקשת התחתנו ב־1980 (אם המבקשת כבר הייתה בת עשרים ושמונה). המבקשת נולדה ב־1989 כאשר אמה הייתה כבר בת שלושים ושבע. אין דמיון בין המבקשת ואמה.

דבר נוסף שמחזק חשש אימוץ: שאלתי את אם המבקשת לגבי ‘פתקיות לידה’ שניתנו לאם המבקשת אחר לידת המבקשת (דבר שהיה ברוסיה בדומה ל’צמיד לידה’ שנותנים בארץ). אם המבקשת לא הבינה למה אני מתכוון.

עוד כתב:

השאלה היא לגבי ‘הלידה הטבעית’ של המבקשת (מסתבר כי גם למבקשת יש בעיות להיכנס להריון, היא הייתה נשואה בארץ שש שנים לנוכרי אך לא הצליחה ללדת).

ניתן להציע למבקשת ולאמה לבצע בדיקת רקמות […]

מהלך הדיון

בדיון שהתקיים נשאלו המבקשת ואימה מתי נישאו הוריה ומתי היא נולדה, להלן ציטוט מתוך פרוטוקול הדיון:

ביה”ד: איפה נולדת?

המבקשת: בטג’יקיסטן בברית המועצות לשעבר, הייתי בת שלוש כשעזבנו בשנת 1992 ואז עלינו לארץ, עלינו עם אימא וסבתא, אבא נשאר שם והתגרשו בברית המועצות.

ביה”ד לאם המבקשת: מתי התגרשת?

אם המבקשת: התגרשנו ב־1984 או 1985, לא זוכרת במדויק.

ביה”ד למבקשת: מתי נולדת?

המבקשת: בשנת 1989 מהגרוש, ההורים שלי התגרשו אזרחית, לא ברבנות.

ביה”ד: התחתנתם בשנת 1980?

אם המבקשת: כן, הייתי בת עשרים ושמונה כשהתחתנתי. בתי [המבקשת] נולדה כשהייתי בת שלושים ושבע.

עד כאן מהפרוטוקול.

אם כן, המבקשת ואימה אכן אישרו שהמבקשת נולדה שנים מספר אחרי גירושי הוריה, בשנת 89, בעוד הגירושין האזרחיים היו בשנת 84 או 85. לטענת שתיהן אבי המבקשת היה גרוש אזרחית מאימה, אך עוד אמרו כי הגירושין נעשו אך ורק לצורך רווח כלכלי מסוים (הנחה ברכישת דירה) והם מעולם לא נפרדו זה מזה.

יצוין כי למבקשת אחות נוספת שנולדה בישראל, בבית החולים וולפסון, שנים מספר לאחריה. לגביה לא עלה חשש אימוץ, אך עניינה לא נידון בפנינו בשלב זה.

בית הדין הציג בפני אם המבקשת את חששו של מברר היהדות ועימת אותה עם השאלות שהעלה. אם המבקשת טענה באופן ברור כי היא אימה הביולוגית של המבקשת.

בית הדין ביקש ממנה להציג תמונות שלה חובקת את בתה התינוקת בגיל ימים ספורים, המבקשת הציגה תמונות מחשבונה ברשת החברתית. בתמונות אכן נראית אם המבקשת חובקת תינוקת אשר לדבריהן היא המבקשת. יצוין כי בית הדין התרשם שישנו דמיון משמעותי בין המבקשת לאימה וכן בינן לבין אחות המבקשת שנולדה מאוחר יותר בישראל, זאת מהתמונות המשותפות שלהן אשר הוצגו בבית הדין.

נוסף על כך, המבקשת הציגה תמונה שבה נראית אם המבקשת מניקה תינוקת אשר לדבריה הייתה זו היא – המבקשת – עצמה.

אם המבקשת הודתה בפני מברר היהדות ובפני בית הדין כי אכן היה לה קושי להרות, אלא שלדבריה אין מדובר בבעיות רפואיות אמיתיות, ולשיטתה היה הקושי בשל היותה בת ‘מזל אריה’, שכן לפי ‘הידוע לה’ בנות מזל זה חוות קשיים בכניסה להיריון.

לדברי אם המבקשת ‘פתקיות הלידה’ האמורות לא נשמרו בידיה משום שהייתה זו שעת מלחמה (מלחמת ברית המועצות באפגניסטן), והיא ומשפחתה ברחו ממקום למקום.

בית הדין הציע בעדינות למבקשת לבצע בדיקת די־אן־איי כדי לשלול כל ספק, המבקשת שאלה אם הבדיקה כרוכה בעלות כספית, ובית הדין השיב כי עלות הבדיקה היא בין 1,000 ש”ח ל־2000 ש”ח. המבקשת השיבה כי מדובר בסכום משמעותי בעבורה, ובנוסף לכך בן זוגה המיועד מתנגד לבצע את הבדיקה משום שלדעתו היא מיותרת. אם המבקשת לעומת זאת הפצירה במבקשת לבצע את הבדיקה ו’לסיים את העניין’.

השאלות העומדות לדיון הן:

א.  האם הזמן הרב שארך לאם המבקשת להרות, לטענתה, מהווה ריעותא המחייבת בדיקה?

ב.  האם העובדה שאם המבקשת הניקה תינוקת כלשהי, מהווה ראיה שילדה קודם לכן?

ג.   האם האפשרות לברר על ידי בדיקת די־אן־איי גורמת שאין לסמוך על החזקה כיוון שאפשר לברר?

מאימתי אישה יוצאת מכלל ‘רוב נשים מתעברות ויולדות’?

בגמרא במסכת יבמות (קיט, א) מצינו שרוב הנשים מתעברות ויולדות, נמצא שמדין ‘הלך אחר הרוב’ יש לתלות שאכן אישה זו ילדה ולא לחוש לאימוץ. אכן, לפנינו ישנה ריעותא מצד החששות שהעלה מברר היהדות אשר בגינם לכאורה יש לחוש שלא לסמוך על הרוב.

בנוסף, מבואר בתוספות במסכת יבמות (לז, א ד”ה וזו) שאישה ששהתה כמה שנים עם בעלה ולא ילדה יצאה מכלל ‘רוב נשים מתעברות ויולדות’, אכן התוספות לא ביארו כמה שנים מוציאות אותה מכלל הרוב. אומנם הנודע ביהודה (מהדורא קמא אבן העזר סימן סט) כתב שכיוון שאין גבול ברור לדבר יש לומר שעד עשר שנים שלא ילדה היא בכלל הרוב ואם עברו למעלה מעשר שנים יצאה מכלל הרוב (ומקורו מדין שהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה).

כמובא לעיל, המבקשת נולדה לאימה תשע שנים לאחר נישואיה, אם כן עדיין היא עומדת בכלל הרוב. לפיכך העומד נגד רוב זה הוא רק הריעותא הנזכרת לעיל וחששות מברר היהדות, ומחמתם לכאורה אין לנו להתירה אלא מחמת רוב נשים מתעברות ויולדות.[1]

טעם נוסף שעל פיו לכאורה היה אפשר לחושבה כיהודייה ודאית הוא משום דין חזקת ‘כרוכים אחריה’, כמו שמצאנו במסכת קידושין (פ, א) שזו חזקה שעל פיה אף סוקלים (על איסורי עריות) כאשר האישה מגיעה לפנינו ובנה כרוך אחריה. מבקשת זו הייתה כרוכה אחרי אמה מינקות ממש, כפי שאפשר ללמוד מהתמונות.

אכן, גם כלפי חזקה זו עומדת הריעותא הנזכרת מחמת החששות שהעלה מברר היהדות,[2] לפיכך צריכים אנו להידרש לעניין ההנקה שהוכחה בפני בית הדין, כדלהלן:

האם ההנקה מהווה הוכחה ללידה?

בגמרא במסכת בכורות (כ, א) נחלקו רבי עקיבא ורבי יהושע אם כשבהמה ‘חולבת’ (– נותנת חלב) יש בכך ראיה שילדה כבר או לא. ומבואר בגמרא שהמציאות היא שרוב הבהמות אינן חולבות אלא אם כן הן יולדות אך ישנו מיעוט שחולבות אף שלא ילדו. נחלקו רבי עקיבא ורבי יהושע אם חוששים למיעוט או לא, לדעת רבי עקיבא אין חוששים למיעוט ולדעת רבי ישמעאל חוששים למיעוט.

נחלקו הראשונים בפסיקת ההלכה: דעת הרא”ש (שם סימן ב) שהלכה כרבי עקיבא ואין חוששים למיעוט, אך דעת רבנו תם (בתוספות שם ד”ה חלב) שיש לחוש למיעוט שחולבות אף על פי שאינן יולדות, זאת משום שיש לסמוך מיעוט החולבות ללא לידה, לחזקת הגוף של הבהמה שלא ילדה שהיא חזקת הגוף דמעיקרא, לפיכך אינה מוחזקת שילדה אף אם היא חולבת. ראה בדברי התוספות שם באריכות בראיותיהם.

בהמשך למחלוקת זו נחלקו הפוסקים הראשונים בפסק ההלכה: דעת השולחן ערוך (יורה דעה סימן שטז סעיף ג) שאין לחוש למיעוט, לעומת זאת דעת הרמ”א שם לפסוק כרבנו תם שיש לחוש למיעוט בצירוף חזקת הגוף. מקורו של הרמ”א הוא מדברי התרומת הדשן (סימן רעא) ומהר”י וייל (סימן קעד). מבואר בתרומת הדשן (שם) שפסיקה זו אמורה רק באופן רגיל, אך אם ישנה נאמנות של גוי מדין מסיח לפי תומו או לחילופין כאשר ישנה אומדנה חיצונית, גם רבנו תם מודה שאין חוששים למיעוט והחלב מהווה ראיה ללידה קודמת.

כל זה הוא לגבי בהמה. להבדיל אלפי הבדלות יש לדון בבני אדם אם ההנקה היא ראיה שאֵם המבקשת ילדה בעבר, וכיוון שזו המבקשת כרוכה אחריה מינקות כאמור – אין לחוש לאימוץ. עניין זה לא נתבאר בפוסקים בפירוש, אך מדברי מהרי”ט אלגאזי (הלכות בכורות פרק א אות ג) מבואר שבאישה ההנקה היא ראיה ודאית ולא בגדר רוב ומיעוט, שכן בבני אדם לא תיתכן מציאות של אישה ה’חולבת’ אם לא ילדה.[3]

אומנם היות שלא מצינו בפירוש בדברי הפוסקים התייחסות מפורשת לכך, ובשל מעלת היוחסין ושמירת כרם בית ישראל, יש לברר את הדין אף אם ננקוט (שלא כדבריו) שגם בבני אדם אין זה אלא בגדר רוב ומיעוט, כדלהלן.

האם נחוש למיעוט ש’חולבות’ ללא לידה?

כמבואר לעיל נחלקו המחבר והרמ”א אם חוששים למיעוט שחולבות ללא לידה בצירוף חזקת הגוף. למרות זאת, נראה שגם לדעת הרמ”א יש להתיר המבקשת בישראל, שכן הובא לעיל מדברי התרומת הדשן (שהוא מקורו של הרמ”א לפסוק כרבנו תם) שכאשר ישנו מסיח לפי תומו או אומדנה ברורה – אין חוששים למיעוט.

בנידון דידן אין להתירה משום מסיח לפי תומו, שכן ב’עדות אישה’ נתבאר באבן העזר (סימן יז) שאין נחשב מסיח לפי תומו אלא מי שהתחיל הוא לומר בפנינו, אבל מי ששאלנוהו והשיב אינו נידון כמסיח לפי תומו. ואומנם דעת החוות יאיר (סימן לז) שבעדות שאר איסורין אין חיסרון אם נשאל תחילה, אך דעת החתם סופר (בשו”ת, יורה דעה חלק ב סימן סד וסימן שח) שגם בשאר איסורים יש לנהוג כדין מסיח לפי תומו באשת איש, ובייחוד שבנידוננו זו עדות על יוחסין שמן הסתם ראוי להחמיר בה.

אכן יש להתירה מחמת האומדנה שאף היא סיבה לסמוך על הרוב גם לדעת הרמ”א כמבואר בתרומת הדשן שהוא, כאמור, מקורו של הרמ”א: בנידון דידן עולה מן הדברים שבפרוטוקול הדיון (שמעבר למה שצוטט לעיל) אומדנה ברורה שאכן המבקשת היא בתה הביולוגית של אימה.

חובת הבירור

על אף כל האמור לעיל, עדיין עומדת לפנינו השאלה: היות שישנה אפשרות לברר את השאלה על ידי בדיקת די־אן־איי, האם אין מן הראוי לפי ההלכה לחייבן לברר את השאלה על ידי בדיקה זו, שאף אם לא נחזיקנה כבירור ברמה ודאית, ודאי שעל ידה תיווצר אומדנה ברורה להחזיקה את המבקשת כבת ביולוגית של אימה, וכדרך שנתבאר בהלכות שחיטה (יורה דעה סימן א) שאף על פי שרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם, אם השוחט לפנינו יש לברר אם בקי הוא בהלכות שחיטה?

אך נראה שאין חובה לברר על ידי בדיקה זו, שכן דעת הב”ח (אורח חיים סימן ח סעיף ח) שהחובה לברר אף כאשר יש חזקה דמעיקרא או רוב, נאמרה רק בחזקה שהיא מחמת מעשה האדם, אבל בחזקה שהיא מחמת טבע העולם וכגון ‘רוב נשים מתעברות ויולדות’ אין חובה לברר כיוון שאין סיבה לחשוש שהשתנתה המציאות.

לפי זה, גם רוב שאינן ‘חולבות’ אלא אם כן יולדות, שהוא רוב בטבע – אין חובה לבררו על ידי בדיקה נוספת אלא אנו נוקטים שאף אישה זו היא מן הרוב.[4]

היש חובה להוציא הוצאות לצורך הבירור?

אף אם נחמיר ונאמר שקיימת חובה לברר גם ברוב זה ודלא כדעת הב”ח, היות שקיום הבדיקה כרוך בהוצאות כמו שנכתב לעיל, נראה שאין מקום לחייב בבדיקה זו, שכן מצינו לגבי דבר שיש לו מתירין (יורה דעה סימן קב סעיף ג) שכלי אשר נאסר בבליעת איסור והתערב בכלים אחרים ואינו ניכר – אין לדונו כדבר שיש לו מתירין והוא בטל, אף על פי שאפשר להתיר האיסור על ידי הגעלה, היות שההגעלה כרוכה בהוצאות. מקור הדברים הוא מהרשב”א בתורת הבית והביאו הבית יוסף (שם).

כיוון שיסוד דין דבר שיש לו מתירין שאינו בטל הוא מהסברה ש”עד שתאכלנו באיסור אכול אותו בהיתר” ולכן יש להמתין עד שיותר ולא לסמוך על הביטול ברוב, נמצאנו למדים שאם האפשרות לאוכלו בהיתר ולברר האיסור כרוכה בהוצאות, אין אנו מחמירים להמתין שיותר אלא סומכים על הרוב.

מכאן יש ללמוד לענייננו, שחובת הבירור שמכוחה אין סומכים על הרוב, נאמרה רק  כאשר אין צריך להוציא הוצאות, כגון שוחט שניתן לבדקו אם יודע הלכות שחיטה או כמבואר בפסחים (ד, א) לעניין בדיקת חמץ שיש לשאול את בעל הבית אם הבית בדוק – שאלו בירורים אשר אינם כרוכים בהוצאה. נמצא שאין לחייב בבדיקה זו הכרוכה בעלות כספית.

מסקנות

לסיכום:

א.         רוב נשים מתעברות ויולדות אף אם שהו כמה שנים ולא ילדו, עד עשר שנים.

ב.         במקום שיש ריעותא אין לסמוך על רוב זה וכן על חזקה של “כרוכים אחריה”.

ג.         דעת מהרי”ט אלגאזי שאם אישה מינקת זו הוכחה שילדה. ולא נתבאר בפוסקים אם יש חולקים עליו.

ד.         כאשר ישנה אומדנה נוספת, לדעת הכול ההנקה היא ראיה ללידה.

ה.         רוב שהוא בטבע העולם אין חובה לבררו בירור נוסף.

ו.          חובת הבירור הקיימת בשאר רוב או חזקה אינה אלא כאשר הבירור לא כרוך בהוצאות.

פסק דין ומתן הוראות

 לאור כל האמור אנו מחליטים:

א.         המבקשת [פלונית] היא בת לאימה היהודייה ואין מניעה לסדר לה חופה וקידושין כדת משה וישראל.

     פסק דין זה ניתן ברוב דעות.

     לדעת המיעוט ראוי לחשוש לחשש שהעלה מברר היהדות ולערוך בדיקת די־אן־איי למבקשת ולאימה כדי להוציא מחשש אימוץ, כיוון כשאפשר לברר כך.    

ב.         למבקשת יש אחות שנולדה בארץ.

החלטה זו אינה עוסקת באחות זו, ואם תחפוץ היא – תגיש בקשה נפרדת לבירור יהדותה וייחוסה.

ג.         אין פסק דין זה משמש אישור רווקות.

ד.         פסק הדין מותר בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ו’ באדר א’ התשע”ט (11.2.2019). הרב יצחק רפפורט         הרב בנימין לסרי            הרב נחמיה נשר


[1] אכן, בהמשך תשובת הנודע ביהודה שם ישנה לכאורה משמעות שגם כעבור שבע שנים יצאה מכלל הרוב, וצריך עיון. ובלאו הכי כאן אין להתירה מחמת רוב זה בשל הריעותא האמורה. עוד מבואר מדבריו שם בהמשך התשובה שעל ידי טענת ברי (אף שאחרים טוענים עליה) יש להתיר אף אם היא עומדת כנגד הרוב, וקל וחומר כאן שטענת ברי של האם שהבת היא בתה הביולוגית, מסייעת לרוב, וייתכן שמחמת טעם זה לבדו יש להתירה לבוא בקהל.

[2] לכאורה גם העובדה שנולדה למבקשת אחות נוספת בישראל, מבטלת את הריעותא האמורה, אך לא הוברר בבית הדין באופן ודאי שאכן היא בתה הביולוגית, משום שעניינה כלל לא נידון במסגרת תיק זה.

[3] זו לשונו שם:

והנה בפרק ג’ דבכורות (דף כ ע”ב) […] ואמרינן דטעמא דמאן דאמר דחלב אינו פוטר הוא משום דהא איכא מעוטא דחולבות אף על פי שאינן יולדות וכו’, דנמצא דבבהמה איכא מעוטא דחולבות אפילו לא ילדו. וצריך לידע לרבי מאיר דאמר דדם נעכר ונעשה חלב אם הוא דוקא בחלב בהמה שילדה דומיא דאשה, דכיון דמאשה יליף לא מצינו אשה חולבת אף על פי שלא ילדה.

וכעין זה מבואר מדברי רבי עקיבא איגר (בשו”ת סימן פט) בפשיטות מלשון השאלה, עיין שם בדבריו. כדמות ראיה יש להביא מדברי הגמרא בבבא מציעא (פז, א) שכאשר ריננו הכול על שרה שיצחק אינו בנה, עשה אברהם משתה ושרה הניקה את כל בני גדולי הדור שהיו שם. הרי שההנקה היא ראיה שהאישה ילדה באופן מוחלט. וראה פתחי תשובה (אבן העזר סימן קיט ס”ק ה) שהכלל שאין למדים הלכה מפי מדרש הוא רק לגבי הכרעה במחלוקת, אבל ניתן ללמוד מדברי המדרש דבר הלכה בדין שלא נמצא בש”ס. ואף על פי שבגמרא שם מבואר שאף אחרי הנקת הבנים עדיין רננו אחרי יצחק, הרי נתבאר שם בגמרא שלצורך כך צר ה’ קלסתר פניו של יצחק כאברהם. גם מבקשת זו דומה לאימה לפי התרשמות ברורה של בית הדין שלא כעולה מדברי מברר היהדות.

[4] אף על פי שבמגן אברהם (שם ס”ק יא) משמע שבכל רוב ישנה חובה לברר, והביא כראיה לדבריו את הדין המבואר ביורה דעה (סימן א סעיף א) שיש לבדוק את השוחט אם הוא לפנינו ולידע אם הוא בקי בהלכות שחיטה, כבר כתב הפרי מגדים שם (אשל אברהם ס”ק יא) שדברי המגן אברהם הם ממש כדברי הב”ח, נמצא שגם המגן אברהם לא החמיר אלא ברוב שאינו תלוי בטבע כחוטי הציצית שעליהם דיבר שם, ובנידוננו יודה גם המגן אברהם. וראה בעניין זה את דברי הגר”א בביאורו לשולחן ערוך (יורה דעה סימן שטז סעיף ג וביורה דעה סימן א סעיף א) אימתי נאמרה חובת הבדיקה ואם יש להתחשב בחזקת הגוף, וכמו כן באיזה מיעוט בוודאי נאמרה חובת בדיקה, ואין כאן מקומו.

אל תיתן לחששות שלך לעצור אותך. אתה יכול לייצג בביטחון ובהצלחה בכל בתי הדין!

למידע נוסף מלא פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

× היי! במה אוכל לעזור?