מידע מקצועי

דחיית בקשה לתיקון פרוטוקול לאחר שהתברר שהדיון הוקלט 1099808-4 – ביה”ד י”ם

החלטה

בקשת המבקש למתן החלטה בבקשתו לתיקון פרוטוקול הוקראה.

למעשה, לאחר הגשת בקשתו המקורית לתיקון פרוטוקול הדיון מיום ט”ו באדר א’ תשע”ט (20.2.19), נתנה החלטת בית הדין מיום י”ט באדר א’ תשע”ט (24.2.19), ובה נרשם:

בקשת המבקש-הנתבע לתיקון פרוטוקול הוקראה.

ובכן, מעיון בבקשת המבקש שהוגשה על ידו לבית הדין, נראה לכאורה – אך כמעט בוודאות – כי המבקש הקליט את הדיון. בבקשה מובאים (כנראה מצוטטים) עשרות קטעי מלל ארוכים ומורכבים, ולטענת המבקש הם נאמרו בדיון שהתקיים. רק כך ניתן להסביר את המילים שמבקש להוסיף לפרוטוקול בין מילה למילה ובין פסקה לפסקה. קשה להשתכנע כי המבקש זוכר במדויק עשרות שורות פרוטוקול (המובאות בבקשה) מבלי שהקליט את הדיון תוך כדי מהלכו. מהנ”ל עולה כמעט בוודאות כי המבקש הקליט את הדיון מיום ט”ו באדר א’ תשע”ט (20.2.19) נשוא הבקשה שלפנינו לתיקון פרוטוקול.

בעניין זה, ידועה התפיסה המשפטית כי נאסר על בעל דין או מייצגו להקליט דיון בבית המשפט, וכל שכן כשמדובר בדיון בדלתיים סגורות, ללא הסכמת השופט או הדיין.

לאור האמור, בטרם טיפול בבקשת המבקש לתיקון פרוטוקול, בית הדין מורה למבקש להגיש תצהיר לבית הדין בתוך 10 ימים האם אכן הקליט את הדיון מיום ט”ו באדר א’ תשע”ט (20.2.19) נשוא בקשת המבקש לתיקון פרוטוקול. ההצהרה תהיה בפני עו”ד כחוק.

לאור התצהיר שיתקבל, בית הדין ישקול צעדיו.

במידה ויתברר כי הדיון אכן הוקלט שלא ברשות, בית הדין ישקול צעדיו על פי ההלכה ועל פי החוק והפסיקה, וכמובן שלא יוכל לעבור על כך לסדר היום.

לאחר מכן התקבלה תגובת המבקש, בה מצהיר כי לא הקליט את הדיון, אלא שטוען שישב למחרת הדיון בערב לכתוב את התיקונים, והוא זכר את הנאמר בדיון.

וראו החלטת בית הדין מיום כ”א באדר א’ תשע”ט (26.2.19):

בהתאם להחלטת בית הדין מיום י”ט באדר א’ תשע”ט (24.2.19), הצהרת המבקש התקבלה.

ברם, חרף ההצהרה, בית הדין עדיין לא רגוע באשר לאפשרות כי הדיון הוקלט, לאור האמור והמובהר בהחלטת בית הדין הנ”ל. לעיתים, השכל הישר וההנחה הפשוטה, הם המובילים, ואף כנגד הצהרה זו או אחרת.

טרם המשך ההליך בבקשה לתיקון פרוטוקול, בית הדין מבקש את התייחסות המשיבה באשר לחשש להקלטת הדיון ע”י המבקש, וזאת בתוך 10 ימים מהיום.

בשלב זה פטורה המשיבה מלהגיב באשר לתוכנה של הבקשה לתיקון פרוטוקול. 

ברם, תגובת המשיבה לא התקבלה עד כה, ועתה בפנינו בקשת המבקש למתן החלטה לתיקון פרוטוקול כבקשתו המקורית.

ובכן, לאחר עיון והפעלת שיקול הדעת, בית הדין לא ייעתר לבקשה לתיקון פרוטוקול, זאת משום החשש הכמעט ודאי כי אכן המבקש הקליט את הדיון ללא קבלת רשות בית הדין.

ונבאר.

בית הדין כבר העלה את חששו כי הדיון הוקלט במסגרת החלטתו מיום י”ט באדר א’ תשע”ט (24.2.19):

ובכן, מעיון בבקשת המבקש שהוגשה על ידו לבית הדין, נראה לכאורה – אך כמעט בוודאות – כי המבקש הקליט את הדיון. בבקשה מובאים (כנראה מצוטטים) עשרות קטעי מלל ארוכים ומורכבים, ולטענת המבקש הם נאמרו בדיון שהתקיים. רק כך ניתן להסביר את המילים שמבקש להוסיף לפרוטוקול בין מילה למילה ובין פסקה לפסקה. קשה להשתכנע כי המבקש זוכר במדויק עשרות שורות פרוטוקול (המובאות בבקשה) מבלי שהקליט את הדיון תוך כדי מהלכו. מהנ”ל עולה כמעט בוודאות כי המבקש הקליט את הדיון מיום ט”ו באדר א’ תשע”ט (20.2.19) נשוא הבקשה שלפנינו לתיקון פרוטוקול.

וכוונת הדברים היא, כי לא יתכן שהמבקש יזכור על כך הרבה קטעים מורכבים וארוכים שהושמטו לדעתו מפרוטוקול הדיון. השכל הישר לא מאפשר להאמין כי בר אנוש יכול לזכור כך, וכל שכן כשהוא עסוק בלהט טענותיו בדיון. הלכך, בית הדין סבור כי נראה לכאורה – אך כמעט בוודאות – כי המבקש הקליט את הדיון ללא רשות בית הדין.

אף תגובתו של המבקש האמורה מעלה, והצהרתו כי הוא לא הקליט את הדיון אלא שישב למחרת הדיון בערב לכתוב את התיקונים והוא זכר את הנאמר בדיון, לא הניחה את דעתו של בית הדין, ובהחלטה שנתנה לאור תגובתו כבר נאמר כי בית הדין עדיין לא רגוע באשר לאפשרות כי הדיון הוקלט, לאור האמור והמובהר בהחלטת בית הדין הנ”ל. ועוד נאמר שם: לעיתים, השכל הישר וההנחה הפשוטה, הם המובילים, ואף כנגד הצהרה זו או אחרת.

ונחדד את הדברים.

בקשת המבקש לתיקון פרוטוקול כוללת בקשה ל- 42 תיקוני פרוטוקול, הכוללים הוספות משפטים, הוספות מילים בתוך משפט קיים, תיקוני מילים, ואף בקשות לתיקוני מילים בודדות, כפי הדוגמאות שיובאו להלן. כן כוללת בקשתו בקשות למחיקת משפטים או מילים. בבקשתו, המבקש אף יודע לקבוע כי מילה מסוימת או קטע מסוים לא נאמרו בדיון, וכפי שיודגם להלן, מה שלא מתקבל על הדעת שיכול בעל דין לזכור למחרת הדיון בערב.

ונפרט כמה דוגמאות מתוך בקשתו לתיקון פרוטוקול:

א. היכן שכתוב “אני זוכר” ביקש לתקן “אני נזכר”.

וכי יעלה על הדעת שבעל דין יכול לזכור בוודאות שאמר את המילה “נזכר” ולא את המילה “זוכר”?

ב. היכן שנכתב “המייצג הקודם התנהל”, ביקש להוסיף לאחר המילה הקודם את המילה “שלה”.

אף זאת, לא מתקבל עד הדעת שיזכור מילה זו, ויטען בוודאות כי אמר אותה.

ג. היכן שנכתב “אם צד רומה”, ביקש לתקן “אם צד מסרב לשלום בית”. וכנ”ל.

ד. היכן שנכתב “יש לי כ 200,000 ש”ח חובות”, ביקש למחוק את המילה חובות ולכתוב “חוב למזונות הילדים וכו'”. ואף כאן כנ”ל.

ה. במקום מה שנכתב ״העו״ד אמר שתפסיק לקחת פרחים״ ביקש לתקן ״העו”ד הקודם שלה אמר לה שתפסיק וכו’״.

דהיינו בקשה להשחלת שתי מילים בתוך קטע קיים. ולא מסתבר כי זוכר בוודאות שאמר זאת בדיון.

ו. היכן שנכתב ״טענותיה על אלימות הוחלטו כשקריות״ ביקש לתקן ״טענותיה על אלימות נקבעו וכו’״.

דהיינו תיקון מילה וקטע נוסף בצדו, חלף מילה אחרת. וכי יעלה על הדעת שהוא זוכר האם נאמר בדיון “הוחלטו” או “נקבעו”?

ז. היכן שנרשם ״העו”ד הקודם כתב לה טענות״ ביקש למחוק את המילים ״כתב לה טענות״.

כך שלטענתו זוכר אף מה שלא נאמר, ואף זאת לא מתקבל על הדעת. 

ח. היכן שנרשם ״האשה בקשה לבחון אתי שלום בית״ ביקש להוסיף קודם את המילים ״אך עצם העובדה שהאשה וכו״. וכנ”ל.  

עד כאן הוצגו רק כמה דוגמאות מתוך בקשתו ל 42 תיקוני פרוטוקול.

והעולה מכל האמור, כי לא יהיה ניתן לקבל טענה, כי את כל הנ”ל (בתוספת תיקונים נוספים שביקש לתקן ולא הוזכרו פה) זכר המבקש בעל פה, ללא שהקליט את הדיון.

עד כאן הובהר כי בהתאם לשכל הישר ולהנחה הבסיסית הפשוטה, יש לקבוע כמעט בוודאות שהמבקש הקליט את הדיון.

בעניין זה, ידועה התפיסה המשפטית כי נאסר על בעל דין או מייצגו להקליט דיון בבית המשפט, וכל שכן כשמדובר בדיון בדלתיים סגורות, ללא הסכמת השופט או הדיין. להלן נביא מעט מקורות משפטיים לכך.

באשר למניעת הקלטת הדיונים בבית הדין, ראה כלל 22 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ”ו-1986 המחייב עורך דין להודיע לבית המשפט על רצונו להקליט דיון בבית המשפט. כן נקבע שם כי לא יעשה עו”ד שימוש בהקלטה שנעשתה תוך הפרת סעיף זה.

בנוסף, על פי סעיף 70 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), שיקול הדעת באשר להקלטת דיון מצוי בידי השופט, אם עולה הבקשה על ידי בעל דין או פרקליטו, והוראות סעיף זה חלות אף בתי הדין הדתיים ובית הדין הרבני.

עוד לפני תיקון 51 הנ”ל לחוק בתי המשפט עסק בית המשפט העליון בשאלת הקלטת דיון, ולהלן נציין ההוראות והמסקנות העולות מדבריהם.

ראו בג”ץ ניר (בג”ץ 305/89) שעסק בשאלה זו, וכך כתב השופט אלוני בהחלטתו (סעיף 2 לה):

2. עיקר טענתה של פרקליטות המדינה – המבקשת לדחות את העתירה מכול וכל  -מפורטת בכתב-תשובתה לאמור:ב

“מלאכת בירור המשפט נתונה בידיו של השופט: הוא המופקד על ההליך השיפוטי ועל תקינותם של הדיונים המשפטיים. אחריות בלעדית זו מוצאת בטויה גם בשליטה המלאה שמקיים השופט בכל ההליכים המתקיימים באולם בית המשפט. בתוך אלה – חקירת העדים, רישום דבריהם ודברי עורך הדין וטענותיהם, לרבות הקביעה מה מתוך אותם דברים יירשם ומה לא ירשם, כמו גם יתר האירועים המתרחשים באותה עת ובאותו מקום.”

פרקליטות המדינה אף חולקת על טענת העותר, המייחס חוסר סבירות קיצונית לכלל 22 (ב) האמור וטוענת כי כלל זה “סביר הוא ונחוץ ומתחייב משום כבודו של בית המשפט ומשום חובתו של עורך דין לנהוג גילוי כלפי בית המשפט”.

ועוד שם (סעיפים 4-6 בדבריו):

4. סימן ו’ של פרק ב’ של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד – 1984 כולל מספר סמכויות המוענקות לשופט, במטרה לסייע בידו למלא את תפקידו האמור.

בין אלה ניתן לציין את הסמכות הקבועה בסעיף 69 (ב) “להרחיק אדם שאינו בעל דין, מאולם בית המשפט בעת דיון, אם מצא, מטעמים שיירשמו, שנוכחות אותו אדם באולם תרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל.”

עוד ראוי לציין את ההוראה שבסעיף 70 (ב), לפיה “לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט”…

האיסור לצלם באולם, ללא רשותו של השופט, הוא עונשי, והעובר עליו “דינו – מאסר ששה חדשים” (70 (ו)).

5. הנחת היסוד, לפיה ניהול הדיון וכל הכרוך בו הוא תפקידו הבלעדי של השופט היושב בדין, מקבלת את מלוא ביטויה, בין השאר, בהוראות החוקיות העוסקות ברישום הפרוטוקול.

לעניין רישום הפרוטוקול בדיון פלילי קובע סעיף 135 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982, לאמור:

“הפרוטוקול יירשם ביד השופט, ביד רושם שקבע בית המשפט, במכשיר הקלטה, באמצעי מיכני או ביד עובד בית המשפט אשר נשיאו או שופט ראשי של בית משפט שלום, לפי העניין, אישרו כקצרן – הכל כפי שיקבע בית המשפט; ורשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להרשות רישום הפרוטוקול ביד קצרן אחר.”

בדומה לכך קובעת תקנה 174 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984, לאמור:

הפרוטוקול יירשם בידי השופט או בידי הרשם בעניין שלפניו או בדרך אחרת שקבע השופט או הרשם, לפי העניין, בין בידי רושם או קצרן שקבע לכך ובין במכשיר הקלטה או באמצעים מכניים אחרים.

אכן, לא מצינו הוראה מפורשת, האוסרת הקלטת הדיון שלא על-פי הוראת השופט ואף שלא על-פי רשותו, אך דומה שהוראות החוק האמורות, לפחות עד כמה שמדובר ברוחן אם לא בכתבן, אינן מותירות בספק את המסקנה, כי בכל הקשור לפרוטוקול הדיון – הדבר על-פי השופט.

גישה זו נובעת מן ההכרה, שהדיון וכל המתרחש במהלכו באולם המשפטים נתונים למרותו של השופט, ואין להתיר פרצות העלולות לקעקע מרות זו.

כדוגמה נתאר מצב שבו הורה השופט לנהל את הפרוטוקול בדרך של רישום ודחה הצעת פרקליט לנהלו על-ידי הקלטה. אם נגרוס על-פי תפישתו של העותר, לא תהא מניעה שחרף החלטה זו יוכל הפרקליט, בכוחות עצמו, לנהל פרוטוקול בהקלטה, ובכך יעקוף את הוראת בית המשפט וללא ספק יגרום להטלת ספק בסמכותו של השופט לנהל את הדיון.

6. סבור אני, כי כוחו של השופט שלא להתיר הקלטת הדיון נובע הן מהוראות החוק האמורות והן מסמכותו הטבועה, השואבת את כוחה, בין השאר, מאותן הוראות חוק.

משהטיל המחוקק על השופט לקבוע את הדרך לרישום הפרוטוקול, יש לראות בהוראה עצמה משום מתן כוח לשופט למנוע רישום מקביל, בדרך זו או אחרת, שכן רק כך תמומש סמכותו הבלעדית לקביעת דרך הרישום.

ואם בכך לא סגי, הרי זכותו של השופט להיעזר בסמכותו הטבועה. סמכות זו ניתן לראותה כנובעת מאותן הוראות חוק המקנות לשופט את הכוח לקבוע את דרך רישום הפרוטוקול בשילוב עם הצורך וההכרח לספק לשופט את הכלים ההולמים לשם קיום דיון תקין.

וראה עוד בפסק דין זה דברי השופט גבריאל בך (סעיף 4 לדבריו):

4. לעומת זאת סבורני, כי הפעלת מכשיר הקלטה שייכת לקטגוריה מיוחדת ושונה היא מהותית מרישום ידני רגיל. יכול השופט להתרשם, למשל, כי יש בהקלטת הדברים כדי להביך את העדים, ויכול הוא לחשוש, כי כוונת המקליט היא להביא להשמעת הדברים מחוץ לכותלי בית המשפט, באמצעות הרדיו או הטלוויזיה, או בפני פורום אחר. מסכים אני לדעת חברי הנכבד, השופט אלוני, כי מסמכותו הטבועה של השופט היא למנוע תוצאות כאלה, בהיותו החולש על ניהול הדיון בבית המשפט. על-כן גם אנוכי בדעה, שההוראה שהותקנה על-ידי לשכת עורכי הדין (בכלל 22 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית)), המחייבת עורך-דין, שברצונו להקליט את מהלך הדיון המשפטי במכשיר הקלטה, להודיע על כוונתו זו לשופט, הינה תקפה ואינה לוקה בחוסר סבירות, וכי רשאי השופט אף שלא להתיר את הפעלת המכשיר.

והעולה מכל הדברים והאסמכתאות המשפטיות האמורות מעלה, כי על המבקש היה לבקש רשותו של בית הדין להקלטת הדיון.

לאור האמור, ולאור ההנחה הכמעט ודאית כי המבקש הקליט את הדיון, ובכך קרוב לוודאי התנהג שלא על פי דין, בית הדין אינו נעתר לבקשתו לתיקון פרוטוקול, בקשה הנשענת על מעשה פסול ושלא על פי דין, שאין להיעתר לה. 

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ה’ באדר ב התשע”ט (12/03/2019). הרב יצחק אושינסקי – אב”ד           הרב מאיר קאהן             הרב יעקב מ’ שטיינהויז

אל תיתן לחששות שלך לעצור אותך. אתה יכול לייצג בביטחון ובהצלחה בכל בתי הדין!

למידע נוסף מלא פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

× היי! במה אוכל לעזור?