מי יכול לשמש כבורר

חוק הבוררות, תשכ”ח – 1968 (להלן: “החוק” או “חוק הבוררות”) ובפסיקה הרלבנטית, לא קיים שום תנאי פורמאלי על מנת שאדם יוכל לשמש כבורר. אין שום הוראה בעניין זה ולמעשה עקב כך כל אחד יכול לשמש כבורר, אין דרישה לשום כישורים מיוחדים. בענייננו, לדן הבורר לא היו שום כישורים מיוחדים.

אפשר להביא עדות לתרגומו של מסמך מצרפתית העובדה שהבורר אינו יודע צרפתית אינה צריכה להוות מכשול. זאת, כיוון שניתן להביא עדות לתרגומו של המסמך מצרפתית. העניין אפשרי גם ביוזמתו של הבורר. עניין זה אפשרי מכוח פסקה י”ב לתוספת הראשונה לחוק הבוררות. לפי סעיף 2 לחוק הבוררות תחולת התוספת הראשונה הינה אופציונאלית: כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות. כאשר התוספת חלה – היא חלק מהסכם הבוררות. בענייננו, לא מצוין כי התוספת לא חלה

מי שאיננו רוצה בבורר צריך לבקש מבית המשפט להעביר את הבורר מתפקידו באם אחד הצדדים להסכם הבוררות אינו מעוניין בבורר, הלה יכול לבקש מבית המשפט להעבירו מתפקידו בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות. עילה אפשרית בענייננו, לאור קרבת המשפחה (וזוהי הבעיה המרכזית במקרה הנידון), מצויה בסעיף 1)11) לחוק, כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. לפי הפסיקה אכן מדובר בעילה להעברת בורר מתפקידו מי שרוצה בורר אחר, במקום הבורר המוסכם, יפעל לפי סעיף 8 לחוק סעיף 8 לחוק מאפשר מינוי בורר אחר במקום הבורר המוסכם. לשם הפעלת המנגנון שבסעיף זה, יש לראות את המצב כאילו אין בורר, ואז בהתאם לסעיף זה, ימנה בית המשפט בורר אחר. לשם כך, נדרש לפעול בהתאם למנגנון המצוי בסעיף זה, תוך התייחסות לסעיף 8(ב).

אין מניעה כי רב ישמש בורר נתון כי דן הינו הרב של העיר בה גרים דוד ושמעון. ואולם, לא קיימת מניעה כי רב ישמש בורר, כך שהיותו רב לא פוסלת ולא פוגעת ביכולתו להיות בורר. פסק הדין בעניין סימה אמיר (בג”ץ 8638/03 אמיר נ’ בית הדין הרבני הגדול (ניתן ביום 21.5.06)) מדבר על בית דין כבורר ולא על רב

לפי סעיף 5 לחוק הבוררות בסכסוך שהוסכם למסור לבוררות ניתן לבקש עיכוב הליכים. זוהי אפשרות פעולה מרכזית. בעניין זה נדרש פירוט של המנגנון לעיכוב הליכים. בין היתר ניתוח של הסעיף. סעיף 5(א) קובע את התנאים לעיכוב הליכים על ידי בית המשפט, תנאי מרכזי מצוי בסיפא לס”ק זה, והינו כי המבקש מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, על המבקש להראות שהוא רוצה בבוררות. סעיף 5(ב) עוסק בתנאים הפורמאליים. סעיף 5(ג) מאפשר שלא לעכב ההליכים כשיש טעם מיוחד. בענייננו, קרבת המשפחה עשויה להוות טעם כזה

“הסכם בוררות” – הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו, במקרה שלא  נערך הסכם בכתב, אין הסכם בוררות תקף. בהעדר הסכם תקף לא יחול חוק הבוררות. בהעדר הסכם בוררות – חוק הבוררות אינו חל, לכן אין לקבל עיכוב הליכים בהעדר הסכם בוררות לא ניתן לקבל עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק.