מידע מקצועי

איזון פנסיה שנצברה בגין שנות נכות בהעדר כושר עבודה למרות אי־איזון זכויות הנובעות מנכות 42891-7 ביה”ד ת”א

פסק דין

רקע

הצדדים התגרשו בבית הדין. בית הדין המשיך לדון בחלוקת הרכוש וניתנו החלטות בחלוקת הרכוש בעניין הדירות, החובות, הרכב, כספים שבמחלוקת וקצבה שמקבל הבעל.

נותרה מחלוקת בעניין זכאות האישה לחלק מהפנסיה של הבעל כאשר הבעל יגיע לגיל שישים ושבע. כיום הבעל מוגדר נכה ומקבל קצבה מקרן הפנסיה ‘מבטחים’.

בהחלטה קודמת הוכרע שכיום אין לאישה חלק בקצבה שמקבל הבעל בהיות הקצבה מוגדרת עתה כקצבת נכות המוחרגת מהסדר איזון המשאבים. המחלוקת שנותרה להכרעה היא בנוגע לפנסיה העתידית לכשיגיע הבעל לגיל שישים ושבע. בתחילה הגדיר בית הדין את המחלוקת כמחלוקת עובדתית, אומנם לאחר בירור העובדות עלתה גם שאלה משפטית הטעונה הכרעה, וכפי שיתבאר.

החלטות קודמות

נסקור את המחלוקת בעניין הפנסיה העתידית בהתאם לאמור בהחלטות והכרעות קודמות של בית הדין, וכדלקמן:

בהחלטה מיום ה’ בטבת התשע”ז (3.1.2017) נאמר:

הצדדים התגרשו ביום ז’ בתמוז תשע”ו (13.7.16) לאחר שבית הדין אישר לצדדים הסכם גירושין מיום כ”ב בסיוון תשע”ו (28.6.16). להלן סעיפי הסכם הגירושין:

א. הצדדים יתגרשו זה מזו בגט פיטורין כדת משה וישראל כהסכמתם.

[…]

ג. רכוש הצדדים יחולק בין הצדדים על פי חוק יחסי ממון ועל פי הפסיקה המצויה. הצדדים נותנים לבית הדין סמכות לדון בנושא הרכוש. באת כוח הבעל תסגור את תביעת הרכוש בבית המשפט. 

ד. מוסכם בין הצדדים כי מועד הקרע הוא מועד הגשת תביעת הגירושין של הבעל ביום י”ז בשבט תשע”ו (27.1.2016), ואומנם לעניין חלוקת הכספים בחשבון הבנק היום הקובע יהיה יום עזיבת האישה את הבית ביום ט”ו באב תשע”ה (31.7.2015).

ה. מוסכם על הצדדים שדירות שבבעלות הצדדים והכספים הנמצאים בחסכונות יאוזנו בחלקים שווים.

ו. לצדדים מחלוקת ביחס לקצבה אותה מקבל הבעל – אם היא קצבת נכות או פנסיה. כמו כן מחלוקת בין הצדדים ביחס לרכב – אם הוא בכלל האיזון או לא.

לצורך בירור המחלוקת יקבע בית הדין מועד לדיון לאחר פתיחת תיק מתאים במזכירות בית הדין ולאחר סידור גט בין הצדדים. כמו כן ידון בית הדין בטענות האישה על הכספים שהוברחו.

ז. במועד סידור הגט הבעל ישלם לאישה סך של אלף ש”ח עבור עיקר כתובת האישה.

התקיים דיון בבית הדין בנושאים שבמחלוקת כפי שהוגדרו בסעיף ו’ להסכם הגירושין. כמו כן לפני בית הדין בקשה לחלוקת הכספים, ונשמעו טענות הצדדים ובאות כוחם.

לאחר העיון מחליט בית הדין […]

ביחס לזכויות סוציאליות: לצדדים מחלוקת עובדתית ומחלוקת משפטית. המחלוקת העובדתית תוכרע לפי תשובת קרן הפנסיה ‘מבטחים’ לשאלת בית הדין. המחלוקת המשפטית תוכרע על ידי בית הדין לאחר שהצדדים יגישו סיכומים בעניין. ראשונה תסכם באת כוח האישה – בתוך שלושים יום. לאחר מכן תסכם באת כוח הבעל – בתוך שלושים יום. לבאת כוח האישה תינתן אפשרות למתן תגובה במשך עשרה ימים.

בית הדין מפנה לקרן הפנסיה ‘מבטחים’ את השאלה הבאה:

אם הבעל לא היה מוכר כנכה, האם היה זכאי לתשלומי פנסיה בהגיעו לגיל שישים ושבע או שמשיכת כספים בגיל מוקדם הפקיעה את זכותו לקבלת פנסיה בגיל שישים ושבע?

באות כוח הצדדים יציגו את השאלה האמורה לקרן הפנסיה, ויעבירו לבית הדין את תשובת הקרן.

המחלוקת המשפטית הוגדרה ביחס לזכויות האישה בקצבה שמקבל עתה הבעל ועד שיגיע לגיל שישים ושבע. המחלוקת הוכרעה, לאחר שהוגשו סיכומים, בהחלטה שניתנה ביום כ’ בסיוון התשע”ז (14.6.2017).

המחלוקת העובדתית הוגדרה ביחס לזכות האישה בקצבה שאמור הבעל לקבל כאשר יגיע לגיל שישים ושבע. המחלוקת נותרה גם לאחר קבלת תשובה לא ברורה מקרן הפנסיה ‘מבטחים’, ובית הדין ביקש תשובה ברורה.

להלן החלטת בית הדין מיום כ’ בסיוון התשע”ז (14.6.2017):

הבעל מקבל פנסיית נכות מקרן הפנסיה ‘מבטחים’ וקצבת נכות מהביטוח הלאומי. השאלה אשר לה נדרש בית הדין היא אם לאזן את הכספים ולזכות את האישה במחציתם או שמא כספי הפנסיה והקצבה שייכים לבעל בלבד ואינם ברי־איזון.

בהחלטה קודמת חילק בית הדין את המחלוקת לשתי תקופות: הראשונה היא עד מלאות לבעל שישים ושבע שנים; התקופה השנייה – לאחר מלאות לבעל שישים ושבע שנים. ביחס לתקופה הראשונה קיימת מחלוקת משפטית בין הצדדים – אם קיימת לאישה זכאות לקבלת מחצית מפנסית הנכות. ביחס לתקופה השנייה קיימת גם מחלוקת עובדתית – אם הבעל היה זכאי גם לפנסיה רגילה לו לא היה נכה.

תחילה תוכרע המחלוקת המשפטית שבין הצדדים:

לצדדים הסכם גירושין מיום כ”ב בסיוון תשע”ו (28.6.16), ההסכם אושר בבית הדין. בסעיף ג’ להסכם הגירושין נקבע שרכוש הצדדים יחולק ביניהם על פי חוק יחסי ממון ועל פי הפסיקה המצויה. מכאן עולה הצורך לבחון את חוק יחסי ממון ואת הפסיקה המצויה ביחס לשאלת זכאות האישה במחצית פנסיית הנכות שמקבל הבעל.

בסעיף 5א(2) לחוק יחסי ממון נקבע שהסדר איזון המשאבים לא מתייחס לנכסים הבאים:

גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף, או מוות.

כספים המתקבלים כפיצוי או כגמלה בשל נזק גוף הוחרגו מאיזון המשאבים שבין בני הזוג. ההיגיון בכך הוא שהכספים מתקבלים בגין נזק שבגופו של אחד הצדדים ונועדו לפצותו על הנזקים שבגופו – לא יעלה על הדעת שהנזק והנכות יישארו רק בגופו של אחד הצדדים, בעוד התשלומים המתקבלים כפיצוי לאותו נזק יחולקו בין שני הצדדים. מי שניזוק בגופו זכאי לקבלת הפיצוי לשיקום הנזק שבגופו.

בנוסף, התשלום המתקבל לא הגיע בשל מאמץ משותף של בני הזוג אלא כתוצאה מפגיעה בגופו של אחד מהם.

תוספת הסבר ויישום לסעיף האמור נלמד מפסק דינו של בית הדין בתל אביב בתיק מספר 849318/2 שנתנו הרבנים: הרב שמעון מלכה, הרב אליהו הישריק והרב זבדיה כהן. בפסק הדין נקבע שאישה לא זכאית לחלק בגמלה שמקבל נכה ממשרד הביטחון:

על פי חוק יחסי ממון  סעיף 5א(2) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף אינה ברת־איזון. 

יסוד קביעה זו […] היות שאין מדובר כאן בזכויות ממוניות משותפות של בני הזוג, אלא בזכות ממונית בלעדית של הנכה עצמו המיועדת לעזור לו בהתמודדותו היומית עם מצבו המיוחד ולתת לו עזר ותמיכה באי־יכולתו להיות ולחיות כאדם בריא. לפיכך היא הוצאה מכלל נכסי האיזון של בני הזוג.

הוא הדין בגמלה זו שעליה אנו דנים – גמלת חסר פרנסה המשולמת מידי חודש בחודשו לצורך קיומו היומי של הנכה, שהרי לא מדובר כאן בסכום חד־פעמי שנשאר בקופת חיסכון או שנשמר בחשבון בנק מסוים לצורך העתיד, אלא בגמלת חסר פרנסה  חודשית, לצורך קיום יום־יומי. גמלה זו הינה כחלופה למשכורתו החודשית של הנכה לצורך קיומו השוטף, וכשם שהשתכרותו [– העתידית] של כל אדם בריא אינה ברת־איזון, כך גמלת חסר פרנסה של נכה המשולמת לו עבור קיומו היום־יומי כחלופה למשכורתו  עקב מצבו הגופני או הנפשי, אינה ברת־איזון.

נפסק שגמלה המיועדת לעזור לנכה להתמודד עם מצבו המיוחד ולאפשר לו לחיות כאדם בריא שייכת לנכה בלבד.

אומנם בפסיקת בתי המשפט נמצאו כמה חריגים לכלל האמור:

בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ”ש 22632-08-10) הובאה סקירה מקיפה של הפסיקה הקיימת בעניין חלוקת קצבת נכות בין בני זוג. שם הוגדרו החריגים לחוק, הנמצאים בפסיקה, כדלקמן: 

עם זאת, לכלל המצוין בחוק קיימים חריגים שנקבעו בפסיקה.

א. גמלה שהינה תמורת אובדן הכנסה מהווה נכס משותף בר־איזון;

ב. גמלה הנכנסת לחשבון משותף ומשמשת לצרכי הצדדים;

ג. הוכחת כוונת שיתוף מיוחדת.

האם בנידון דנן חלים החריגים האמורים?

החריגים האמורים התייחסו לכספים שנצברו בתקופת החיים המשותפת. בנידון דנן עיקר ההכרעה מתבקשת ביחס לכספים המתקבלים מפנסיית הנכות לאחר מועד הקרע. ברור הדבר שאם הבעל לא היה נכה והיה ממשיך לעבוד, הרי שכל ההכנסות שהיו מתקבלות מעבודתו שלאחר מועד הקרע היו שייכות רק לו. כך גם לגבי כספים המתקבלים, לאחר מועד הקרע, בגין אובדן כושר העבודה. כושר העבודה שלאחר מועד הקרע שייך רק לבעל.

זאת ועוד: הבעל טען שמשך כספים מקרן הפנסיה בסך שמונה מאות אלף ש”ח, בכספים רכשו דירה  אותה קיבלה האישה וממנה מקבלת שכר דירה חודשי בסך כארבעת אלפים וחמש מאות ש”ח. האישה לא הכחישה את הטענה בדבר משיכת כספים מקרן הפנסיה וחלוקתם ביניהם. מאחר שכספי קרן הפנסיה נמשכו הרי מתקבלת טענת הבעל שאלמלא היה הוא נכה לא היה זכאי לגמלה מקרן הפנסיה כיום. לפיכך, כל הגמלה המתקבלת עתה היא רק בשל הנכות. העובדה שכספי קרן הפנסיה נמשכו וחולקו יש בה כדי לחזק את הקביעה שהאישה כבר קיבלה את חלקה באיזון הזכויות הסוציאליות של הבעל, ומעתה התשלום המתקבל הוא רק בשל נכות הבעל.

מהאמור עולה שהכספים המתקבלים מפנסיית הנכות במבטחים וקצבת הנכות המתקבלת מהביטוח הלאומי שייכים לבעל בלבד, לפי האמור בסעיף 5א(2) לחוק יחסי ממון ולפי פרשנותו שבפסיקה.

האמור נכון ביחס לתקופה מעכשיו ועד שימלאו לבעל שישים ושבע שנים.

ביחס לתקופה שלאחר שימלאו לבעל שישים ושבע שנים קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים. לטענת הבעל הוא לא זכאי לפנסיה רגילה היות שמשך כספים מקרן הפנסיה, וכל הפנסיה שיקבל תהיה רק בשל הנכות. לטענת האישה הבעל זכאי לפנסיה רגילה. לצורך הכרעה בית הדין ביקש לקבל את תשובת קרן הפנסיה. התקבלה תשובה מקרן הפנסיה, אך זו אינה ברורה דיה. על כן יָפְנה בית הדין שוב שאלה מוגדרת לקרן הפנסיה ביחס לזכויות הבעל שיתקבלו מקרן הפנסיה לאחר שימלאו לבעל שישים ושבע שנים – אם עומדת לו זכאות לקבלת פנסיה אילו לא היה נכה. לאחר קבלת תשובה מפורטת מקרן הפנסיה תוכרע המחלוקת ביחס לזכויות שיתקבלו מקרן ‘מבטחים’ לאחר גיל שישים ושבע שנים.

הכרעה

על כן מחליט בית הדין:

[…]

3. כספים שמקבל הבעל מביטוח לאומי בגין קצבה, וכן כספים שמקבל מקרן הפנסיה ‘מבטחים’ עד שימלאו לבעל שישים ושבע שנים שייכים לבעל בלבד.

4. בעניין הכספים שיקבל הבעל מקרן הפנסיה ‘מבטחים’ לאחר שיגיע לגיל שישים ושבע יחליט בית הדין לאחר קבלת תשובה ברורה מקרן הפנסיה.

5. בית הדין מפנה לקרן הפנסיה ‘מבטחים’ את השאלה הבאה: “אילו הבעל לא היה נכה, אלו זכויות היו לו מקרן הפנסיה בהגיעו לגיל שישים ושבע, בהתחשב בעובדה שמשך כספים מקרן הפנסיה?”

קרן הפנסיה “מבטחים” תשיב לבית הדין תוך 30 ימים.

דיון

הבירור העובדתי

כפי העולה מההחלטות הקודמות, בין הצדדים נותרה מחלוקת עובדתית בשאלת זכאות הבעל לפנסיה בהגיעו לגיל שישים ושבע. כאמור, מאחר שתשובת קרן הפנסיה ‘מבטחי’ לא הייתה ברורה דיה, פנה בית הדין בשנית לקרן הפנסיה ‘מבטחים’ בשאלה על זכאות הבעל לאחר שיגיע לגיל שישים ושבע.

התקבלה בבית הדין תשובה שנייה מקרן הפנסיה ‘מבטחים’.

אומנם גם התשובה השנייה שהוגשה מקרן הפנסיה הותירה ספקות באשר להגדרה המדויקת של זכויות הבעל החל מגיל שישים ושבע. באות כוח הצדדים הגישו לבית הדין את עמדתן בנוגע להבנת תשובת הקרן. בשל הספק וחוסר הוודאות החליט בית הדין לקיים דיון נוסף ולזמן לעדות את נציג קרן הפנסיה ‘מבטחים’. ביום כ’ בכסלו תשע”ט (28.11.18) התקיים דיון שבו נשמעה עדות מר שמואל קנולר, מומחה פנסיוני נציג קרן הפנסיה ‘מבטחים’. לאחר שמיעת העדות התברר ללא ספק שהבעל יהיה זכאי לפנסיה מקרן הפנסיה ‘מבטחים’ כאשר יגיע לגיל שישים ושבע. העדות הבהירה את הספק שהותירו תשובות קרן הפנסיה.

לאור העדות הברורה נשללו כל טענות הבעל על אובדן זכויותיו בקרן בגין משיכה מוקדמת.

במהלך הדיון הבעל ניסה לחזור בו מדבריו הקודמים, אך בעל דין אינו יכול לחזור מטענות שכן “אינו טוען וחוזר וטוען”. אין ספק שהמחלוקת העובדתית הוכרעה בצורה ברורה, התברר ללא ספק שטענת הבעל על אובדן הזכות לפנסיה בגין משיכה מוקדמת, הייתה טענת סרק שהובילה להליך ארוך ומיותר.

ב”כ האישה ביקשה לחייב את הבעל בהוצאות משפט בגין שקריו שגרמו להליך המיותר. בית הדין מוצא צדק בטענת ב”כ האישה, אכן הבעל טען טענת סרק שגרמה להתארכות ההליך, טענה שהוכחה כלא נכונה. על כן בית הדין מחליט לקבל את בקשת ב”כ האישה ולחייב את הבעל לשלם לאישה הוצאות משפט בסך עשרת אלפים ש”ח.

מאחר שהתברר שכאשר הבעל יגיע לגיל שישים ושבע הוא יהיה זכאי לפנסיה רגילה מאת קרן הפנסיה ‘מבטחים’ – האישה זכאית לחלק בפנסיה.

השאלה המשפטית שלפנינו

נותר לקבוע מהו החלק היחסי של האישה בפנסיה שיקבל הבעל בגיל שישים ושבע. הצדדים נישאו בשנת 1977. מועד הקרע נקבע בהסכם ליום י”ז בשבט תשע”ו (27.1.16). אלא שקודם לכן, עוד בשנת 2007, הוכרז הבעל בקרן הפנסיה כנכה. מעמדו נשאר בכל התקופה עד היום כנכה על פי אישורים רפואיים שהגיש מעת לעת.

אין ספק שהאישה זכאית לחלק יחסי בפנסיה בגין השנים שהבעל עבד החל מיום הנישואים ועד ליום שהבעל הוכרז כנכה בשנת 2007. אומנם בדבר הזכויות בפנסיה שנצברו בגין התקופה שהחלה ביום שהבעל הוכרז כנכה, בשנת 2007, ועד ליום הקרע, שבשנת 2016, עולה השאלה אם לאישה חלק בזכויות שנצברו בגין התקופה האמורה, שכן במהלך עדות נציג קרן הפנסיה הובהר שהזכות בפנסיה העתידית מוקנית הן מכוח תקופת העבודה והן מכוח תקופת הנכות באופן שניתן לחשב את החלק היחסי שכל תקופה תתרום לפנסיה העתידית.

להלן ציטוט מפרוטוקול הדיון מיום כ’ בכסלו תשע”ט (28.11.18) שבו נשמעה העדות:

בית הדין: האם בגיל שישים ושבע אפשר לעשות תחשיב לדעת כמה הוקנה לו מכוח עבודה וכמה מכוח הנכות?

העד: בוודאי. על פי החוק – אם זה בחוק יחסי ממון – יש אקטוארים שמקבלים ויודעים איך לחשב את הפלח של היחסים בין השניים ומה תהיה הגזרה בבוא העת בזקנה.

מכאן עולה השאלה אם לאישה זכויות בחלק הפנסיה המוקנית מכוח תקופת הנכות שמיום הכרזת הבעל כנכה ועד ליום הקרע. בתקופה האמורה צבירת הזכות בפנסיה אינה בגין עבודה שהבעל עבד אלא מכוח היותו נכה, בהתאם לתקנות קרן הפנסיה. מעדות נציג הקרן התברר שבשנים אלה הקרן לא הפרישה בפועל הפרשות מקצבת הנכות לקרן הפנסיה, אלא שהנכות כשלעצמה מקנה לבעל זכויות בהגיעו לגיל שישים ושבע מכוח הביטוח ההדדי הקיים בקרן הפנסיה.

בהתאם לחוק יחסי ממון האישה זכאית לאיזון משאבים בגין עבודה שהבעל עבד, אך אינה זכאית לחלק בקצבת נכות. לכן הכריע בית הדין בהחלטה קודמת, שצוטטה לעיל, שלאישה אין זכות בקצבה המשולמת עתה ועד לגיל הפרישה, היות שהקצבה מוגדרת עתה כקצבת נכות הבאה להשלים לבעל את אי־היכולת שלו להתפרנס. אומנם השאלה עתה היא על פירות עתידיים שיגיעו ממעמד הבעל כנכה: כיצד יש לראות את הזכויות העקיפות שיבשילו בעתיד מנכות הבעל שעד למועד הקרע, כזכויות מעבודה או כקצבת נכות?

לאחר שהתגלתה השאלה המשפטית ולאור העובדה שבהסכם שבין הצדדים נקבע שבית הדין יכריע בהתאם לחוק ולפסיקה המצויה, הורה בית הדין בהחלטה מיום כ”ז בכסלו התשע”ט (5.12.2018) לבאות כוח הצדדים להמציא הפניה לפסיקה קיימת. להלן ההחלטה:

בית הדין קיים דיון שבו נשמע עד מטעם קרן הפנסיה ‘מבטחים’ לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים בדבר זכאות האישה בחלק מהפנסיה של הבעל בהגיע הבעל לגיל שישים ושבע.

לצדדים הסכם גירושין שבו נקבע שהצדדים קיבלו עליהם את הוראות חוק יחסי ממון בהתאם לפסיקה המצויה. על כן בטרם מתן החלטה בית הדין מאפשר לבאות כוח הצדדים להמציא לבית הדין בתוך שבעה ימים הפניה לפסיקה בנידון. לאחר מכן תינתן החלטה.

באות כוח הצדדים הגישו הפניות לפסיקה מצויה. באת כוח האישה הפנתה לפסיקה המראה שלאישה זכויות בפנסיה שצובר בעל. באת כוח הבעל הפנתה לפסיקה המראה שיש לשלול מאישה זכויות בקצבת נכות. אף אחד מהצדדים לא הגיש הפניה לפסיקה התואמת את הספק המיוחד המתעורר בנידון דנן שבו מדובר על זכויות המבשילות מנכות ושמקורן בביטוח הדדי הנובע מתקופת עבודה. מכאן עולה הצורך להכריע בשאלה שהועלתה.

הפסיקה ההלכתית בנידון דידן – בהתאם לנהוג בבתי המשפט

כאמור, בהסכם הגירושין של הצדדים הוסכם שבית הדין יכריע בהתאם לפסיקה מצויה. בנוסף במסגרת ההסכם הוסכם להעביר את הסמכות לדון בחלוקת הרכוש מבית המשפט לבית הדין שעה שהסמכות הייתה בתחילה נתונה לבית המשפט. ההסכמה להעברת הסמכות לבית הדין באה עם ההסכמה שבית הדין יפסוק בהתאם לחוק יחסי ממון ובהתאם לפסיקה המצויה. הצדדים קיבלו בקניין בפני בית הדין את ההסכמה האמורה.

משמעות ההסכמה היא שעל בית הדין לפסוק בהתאם לזכויות הנוהגות בפסיקה הקיימת בבתי המשפט. אומנם הסכמה לדון בערכאות אחרות אינה תקפה, כנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כו סעיף ג): “המקבל עליו בקנין לידון עם חבירו לפני עובדי כוכבים, אינו כלום, ואסור לידון בפניהם.”

אלא שכאשר קיימת הסכמה לדון בערכאות, על בית הדין לפסוק בהתאם לזכויות הנהוגות בערכאות האחרות. כך מתבאר בדברי סמ”ע (שם ס”ק יא):

[…] אבל אם כתב בפירוש בשטר שמתחייב נפשו לדון על כל פנים לפניהם […] אם יש למלוה זכות בזה אין בידו כוח לחזור בו, דהקנין חל על נכסיו שנשתעבדו לו על אותו זכות שקיבל עליו לדון לפני דייני גוים, ולא מצאתי מי שחולק על זה. ואף שהר”ן סתם וכתב בתשובה (סימן עג) דלא מהני קבלתו עליו לדון בפניהן, מכל מקום יש לפרשו באופן דלא יחלקו על הבעל התרומות והרא”ש (הובאו בבית יוסף סעיף ג), ודמיירי כשאין זכות לו יותר בדייני גוים מדייני ישראל […] דביש לו זכות צריך לקיים קנינו.

הדברים נשנו שוב בדברי הסמ”ע (בסימן סא ס”ק יד):

ומכאן ראיה למה שכתבתי בסימן כ”ו בדרישה ובסמ”ע (ס”ק יא) דאם כתב בפירוש שידון עמו בדין גוים מפני הזכות שיש לו בדיניהן יותר מבדין ישראל […] ידונו דייני ישראל באותו זכות שיש לו לפני דייני גוים מאחר שקיבל עליו וחייב נפשו בזה, ועל דרך שכתב מור”ם בהג”ה לקמן (סוף סימן שסט) עיין שם.

הסכמה לדון בערכאות אומנם אינה מתירה את עצם ההליכה לערכאות אבל היא מקנה לבעל הדין את הזכויות הנהוגות בערכאות. די בהסכמה לדון בערכאות כדי לקנות את הזכויות הנוהגות בערכאות. על אחת כמה וכמה שכאשר קיימת הסכמה לדון בבית הדין בהתאם לזכויות הנהוגות בערכאות ההסכמה תקפה. להסכמה יהיה דין של תנאי שבממון שהתנאי קיים.

בנידון דנן הייתה הסכמה לדון בבית הדין, ואף להעביר את הסמכות לבית הדין ובלבד שבית הדין ידון בהתאם לפסיקה המצויה. מהאמור עולה שחובת בית הדין להכריע, בשאלה שהועלתה, בהתאם לאמור בחוק ופסיקה המצויה.

העולה מן החוק ומן הפסיקה

כאמור, בסעיף  5א(2) לחוק יחסי ממון נקבע שהסדר איזון המשאבים לא מתייחס לנכסים הבאים:

גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף, או מוות.

בהחלטה קודמת מיום כ’ בסיוון התשע”ז (14.6.2017), שצוטטה לעיל עמד בית הדין על ההיגיון העומד ביסוד הקביעה שגמלה המשתלמת בגין נזק גוף לא תאוזן. הוסבר שכספים המתקבלים בגין נזק שבגופו של אחד הצדדים נועדו לפצותו בגין הנזקים שבגופו וכי לא יעלה על הדעת שבעוד הנזק והנכות יישארו רק בגופו של אחד הצדדים – התשלומים המתקבלים כפיצוי על אותו נזק יחולקו בין שני הצדדים. מי שניזוק בגופו זכאי לקבלת הפיצוי לשיקום הנזק שבגופו. בנוסף לכך הוסבר שהתשלום המתקבל לא מגיע בשל מאמץ משותף של בני הזוג אלא כתוצאה מפגיעה בגופו של אחד מהם.

בפסיקת בתי המשפט נמצאו מספר חריגים לכלל האמור. בבית המשפט המחוזי בירושלים (ע”מ 821/05) נפסק על ידי השופט משה דרורי:

ככל שמדובר בקצבה המשולמת עקב מוות או נכות, יש להתייחס אליה באופן הבא:

לכתחילה, קצבה זו נועדה למי שמקבל אותה, ולא לבן זוגו, כי היא משקפת כאב או סבל שעבר אותו בן זוג המקבל את הגמלה.

ברם אם הגמלה היא תמורת אובדן הכנסה, יש לראות בגמלה כחלק מהכנסות בני הזוג, והן משותפות. כמו כן, כאשר נכנסת הגמלה לחשבון הבנק המשותף ומשמשת לצורכי הצדדים, ניתן לראות בכך הסכמה לכך שהיא חלק מן הרכוש המשותף של בני הזוג.

בהחלטתנו הקודמת צוטט פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה,                                         (תמ”ש 22632-08-10, השופטת אלה מירז) שבו הובאה סקירה מקיפה של הפסיקה הקיימת בעניין חלוקת קצבת נכות בין בני זוג. שם הוגדרו החריגים לחוק, הנמצאים בפסיקה, וכדלקמן: 

עם זאת, לכלל המצוין בחוק קיימים חריגים שנקבעו בפסיקה.

א. גמלה שהינה תמורת אובדן הכנסה מהווה נכס משותף בר־איזון;

ב. גמלה הנכנסת לחשבון משותף ומשמשת לצרכי הצדדים;

ג. הוכחת כוונת שיתוף מיוחדת.

הרי שהפסיקה רואה גמלה הבאה בתמורה לאובדן הכנסה כברת־איזון.

בהחלטה הקודמת הוסבר מדוע הקצבה המשולמת עתה לבעל, לאחר מועד הקרע, לא נכללה בחריג האמור. אומנם אל הזכויות שיבשילו בפנסיה העתידית הנובעות מכוח הנכות של הבעל מהתקופה שלפני מועד הקרע יש להתייחס אחרת ולקבוע שלאישה חלק בזכויות אלה, שכן הפנסיה העתידית לא תגיע כפיצוי על נכות הבעל ואף לא תבוא כדי להשלים את הנזק שבגופו של הבעל אלא תעניק לבעל זכויות מכוח צבירה מעבודתו.

הסיבה שקרן הפנסיה תזכה את הבעל בפנסיה גם בגין שנות הנכות, אף על פי שלא הייתה צבירה מעבודה בשנות הנכות, נעוצה בתקנון הפנסיה המבוסס על הביטוח ההדדי. הביטוח ההדדי נקנה מכוח שנות העבודה.

הרי שמקור הזכות אכן נובע מהמאמץ המשותף של בני הזוג שקנו את הביטוח ההדדי שבקרן הפנסיה. לא מדובר בזכויות הבאות להשלים ולפצות את נזק הגוף שממנו סובל הנכה בלבד, אלא מדובר בזכות סוציאלית שמקורה מעבודה המשותפת לצדדים. שנות הנכות שקדמו למועד הקרע תרמו את חלקם לפנסיה העתידית מכוח השלמת אובדן ההכנסה מהביטוח ההדדי, ולא מכוח תשלום על נזק גוף שממנו סובל הנכה לבדו. הזכות לקבלת הביטוח ההדדי נובעת מהמאמץ המשותף שהיה בשנים שקדמו לנכות.

משמעות הדברים היא שלאישה זכויות בפנסיה העתידית גם בגין השנים שהבעל היה נכה. נמצא שהאישה זוכה בזכויות המבשילות מהנכות, אף על פי שבזכויות הישירות הנובעות מהנכות עצמה אין לה זכות.

מצאנו דוגמה דומה לכך בדין זכות הבעל בפירות נכסי אשתו:

בשולחן ערוך (אבן העזר סימן צב סעיף ב) מובא דין הבעל המסתלק מזכות אכילת פירות נכסי אשתו, נפסק שלמרות אובדן זכותו לפירות נכסי אשתו, בשל הסתלקותו, בכל אופן עומדת לו הזכות לקבלת פירי פירות, היינו הפירות היוצאים מהפירות שייכים לבעל.

גם בנידון דנן לאישה אומנם אין זכות בקצבת הנכות שבאה להשלים ולשקם את נזק הגוף של הבעל, אך תהיה לה זכות בפירות שמקנה קצבת הנכות, היינו בזכות הפנסיה העתידית בגין שנים אלה.

יש להוסיף שאין לראות בלשון החוק, המחריג גמלת נכות מהסדר האיזון, סתירה לאמור.

בפרשנות החוק יש לנהוג כבפרשנות [המונח ההלכתי] ‘תקנה’ שבה יש ללכת אחר טעם התקנה ולא אחר לשון התקנה כדברי ספר נחלת שבעה (שטרות סימן כב): “דהא על כרחך אנו הולכין אחר טעם התקנה ולא אחר לשון התקנה, כמו שכתב מהר”י ווייל לענין חזרת נדן באלמון ואלמנה.”

וכך נפסק בשו”ת שואל ומשיב (מהדורא קמא חלק א סימן קעז) שטעם התקנה קובע: “[…] דאין הולכין אחר לשון רק אחר טעם התקנה שנתקן […] ובכל התקנה אין אנו הולכין אחר הלשון רק אחר הטעם של התקנה […]”

בנידון דנן, התבארו שתי סברות בהיגיון ובטעם החוק המחריג גמלת נכות מהאיזון: האחת – מי שסובל לבדו מנזק הגוף זכאי לקבל לבדו את הפיצוי לנזק ממנו סובל; השנייה – ההחרגה היא בשל העובדה שהזכות לא נובעת ממאמץ משותף.

כפי שהתבאר, שתי הסברות לא נאמרו בנידון דנן, שכן התשלום של הפנסיה העתידית לא בא לפצות או לשקם את הנזק שבגוף, אלא שהזכות הבשילה מכוח ביטוח הדדי המקנה זכויות גם באובדן כושר עבודה. כמו כן מקור הזכות הוא מביטוח הדדי הבא מעבודה שמקורה כן במאמץ משותף. בהעדר טעם התקנה – החוק, אין ללכת אחר לשון החוק אלא אחר טעמו והגיונו. לכן יש לזכות את האישה בחלק הפנסיה היחסי שצבר הבעל בשנים שמיום הנישואים ועד ליום הקרע.

הרב מאיר פרימן – אב”ד

מצטרף לאמור.

הרב מאיר קאהן

מצטרף לאמור.

הרב יצחק רפפורט

פסק דין

לאור האמור מחליט בית הדין:

1.  האישה זכאית לחלק מהפנסיה שיקבל הבעל מקרן הפנסיה ‘מבטחים’ בהגיעו לגיל שישים ושבע.

 2. חלק האישה בפנסיה יהיה מחצית מהזכויות המוקנות בפנסיה בגין התקופה שהחל מיום הנישואים של הצדדים ועד ליום הקרע שחל ביום י”ז שבט תשע”ו (27.1.16).

3. הבעל חייב לשלם לאישה סך של עשרת אלפים ש”ח עבור הוצאות משפט.

4.   מותר לפרסם את פסק הדין לאחר הסרת פרטים מזהים.

ניתן ביום ט”ו בשבט התשע”ט (21.1.2019). הרב מאיר פרימן – אב”ד            הרב מאיר קאהן הרב יצחק רפפורט

אל תיתן לחששות שלך לעצור אותך. אתה יכול לייצג בביטחון ובהצלחה בכל בתי הדין!

למידע נוסף מלא פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

× היי! במה אוכל לעזור?